הדפסת תלת־ממד ברפואת שיניים עברה בתוך שנים ספורות ממודלים וסדים לשחזורים קבועים מורכבים, ובהם גם ציפויי שיניים (laminate veneers). האפשרות להפיק ציפוי כחלק מזרימת עבודה דיגיטלית מלאה, סריקה אינטרא־אורלית, תכנון CAD, הדפסה, עיבוד סופי והדבקה,  משתלבת היטב עם מגמת ההתערבות המינימלית ושימור הרקמה. אולם השאלה הקלינית המרכזית אינה עוד האם ניתן להדפיס ציפוי, אלא באילו תנאים ניתן לעשות זאת באופן בטוח, צפוי ועמיד לאורך זמן.

מרבית הציפויים המודפסים כיום מבוססים על שרפים פוטופולימריים מחוזקים בחלקיקים אנאורגניים, המיוצרים בטכנולוגיות SLA או DLP. סקירות עדכניות מצביעות על שיפור משמעותי בתכונות המכאניות של חומרים ייעודיים לשחזורים קבועים, אך מדגישות תלות ברורה בכיוון ההדפסה, בעובי השכבה ובפרוטוקול הפוסט־קיור¹. תופעת האנאיזוטרופיה,  שונות בתכונות בין כיווני שכבות – רלוונטית במיוחד בציפויים דקים עם קצה אינסיזלי עדין, אזורי ריכוז מאמצים מובהקים. גורמים אלו עשויים להשפיע על חוזק הכיפוף, מודולוס האלסטיות ועמידות לעייפות חומרית.

לצד החומרים הרזיניים, מתפתחות טכנולוגיות להדפסת קרמיקה, לרבות ליתיום דיסיליקט. דווחו מקרים קליניים של ציפויים קרמיים מודפסים דקים במיוחד בגישת non-prep או minimal-prep, עם התאמה שולית ואסתטיקה מספקות². עם זאת, מדובר בשלב Proof-of-Concept ובמדגמים מצומצמים. בהיעדר מחקרי הישרדות רב־שנתיים רחבי היקף, קשה עדיין להשוות את ביצועי הציפויים הקרמיים המודפסים לאלו של ציפויי ליתיום דיסיליקט מכורסמים.

סוגיית העובי בציפויים מודפסים מקבלת משמעות כפולה – ביומכאנית ויצרנית. בעוד שבציפויים קרמיים קונבנציונליים מקובל לתכנן עוביים של כ-0.3–0.7 מ”מ בהתאם לאינדיקציה, בהדפסה קיים גם “עובי מינימלי יצרני” המאפשר יציבות במהלך ההדפסה, הסרת תומכות ופוסט־קיור תקין. בציפויים מודפסים משרף, קצוות אינסיזליים דקים במיוחד עלולים להישבר מוקדם, בעיקר אם כיוון ההדפסה אינו מיטבי. סקירות שעסקו בגורמים המשפיעים על חוזק כיפוף של שרפים מודפסים מדגישות את השפעת עובי השכבה וכיוון ההדפסה על התוצאה המכאנית הסופית⁹. לפיכך, תכנון שמרני יותר באזורים נושאי עומס נראה מוצדק קלינית.

נושא הבטיחות הביולוגית מרכזי במיוחד בציפויים מודפסים משרף. חומרים פוטופולימריים עלולים להכיל שאריות מונומרים ופוטואיניציאטורים אם תהליך הפולימריזציה אינו מלא. מחקרים מעבדתיים הדגימו כי רמת הציטוטוקסיות תלויה במידה רבה בפרוטוקול השטיפה והפוסט־קיור³,⁸. סקירה עדכנית הדגישה כי תהליך העיבוד שלאחר ההדפסה – כולל שטיפה באלכוהול, זמן ועוצמת קיור,  הוא רכיב אינטגרלי בבטיחות וביציבות המכאנית של החומר⁶. המשמעות הקלינית ברורה: אין לראות בפרוטוקול היצרן המלצה טכנית בלבד, אלא תנאי הכרחי להשגת ביוקומפטביליות מיטבית.

מבחינת מנגנוני כשל, כשל הדבקה (debonding) נותר גורם מרכזי בציפויים בכלל⁴. טיפול שטח לא מספק, זיהום בשלב ההדבקה או אי התאמה בין מערכת הצמנט לחומר הציפוי עלולים להוביל לכשל מוקדם. בציפויים מודפסים מתווספים גורמים ייחודיים: חולשה יחסית בין שכבות, תלות בכיוון ההדפסה¹, וכן חספוס פני שטח אם תהליך הליטוש אינו מיטבי. חספוס מוגבר אינו רק בעיה אסתטית אלא גם ביולוגית, בשל פוטנציאל להצטברות ביופילם וגירוי חניכיים.

מעבר לכך, יש להביא בחשבון שינויי צבע ושחיקה ארוכת טווח בחלק מהחומרים הרזיניים. מחקרים שהשוו חומרים מודפסים לחומרים מרפאים קונבנציונליים מצביעים על הבדלים בתכונות מכאניות ובהתנהגות בעומסים⁷. אמנם חלק מהחומרים החדשים מציגים שיפור משמעותי, אך עדיין חסר מידע קליני ארוך טווח בציפויים דקים קבועים.

לפיכך, אימוץ קליני מושכל של ציפויים מודפסים מחייב בחירת מקרים קפדנית, בעיקר בשלבי הטמעה ראשוניים. מומלץ להעדיף מטופלים ללא עומסים פונקציונליים חריגים, לתכנן עובי מינימלי שמרני באזורים אינסיזליים, ולבחור כיוון הדפסה המקטין ריכוז מאמצים. יש להקפיד בקפדנות על שטיפה ופוסט־קיור לפי הוראות היצרן, ולהתאים את פרוטוקול טיפול השטח וההדבקה לסוג החומר המודפס.

בסיכומו של דבר, ציפויי שיניים בהדפסת תלת־ממד מייצגים שלב מתקדם בהתבססות רפואת השיניים הדיגיטלית. הם מציעים גמישות תכנונית, פוטנציאל לשימור רקמה ואף אפשרות לייצור קרמי דק במיוחד. עם זאת, הצלחתם הקלינית תימדד בשרידות ארוכת טווח, ביציבות אסתטית ובבטיחות ביולוגית מבוססת ראיות. בשלב זה, החדשנות ראויה, אך האחריות הקלינית מחייבת אימוץ מדורג ומבוסס מדע.

רשימת ספרות 

  1. Keßler A, Montenbruck L, Schwendicke F, Lüchtenborg J, Kaisarly D. Narrative review of 3D-printed temporary and permanent dental resin restorations. Polymer Testing. 2025;108953. doi:10.1016/j.polymertesting.2025.108953.
  2. Unkovskiy A, Beuer F, Hey J, Bomze D, Schmidt F. 3D-Printed ultra-thin non-prep lithium disilicate veneers: a proof-of-concept clinical case. J Esthet Restor Dent. 2025;37(6):1311-1315. doi:10.1111/jerd.13427.
  3. Aydın N, Karaokutan I, Yilmaz B, et al. Comparison of the cytotoxic effect of 3D-printed resins, resin-based CAD/CAM blocks and composite resin. J Clin Exp Dent. 2023;15(12):e984-e990. doi:10.4317/jced.60987.
  4. Alghazzawi TF. Clinical survival rate and laboratory failure of dental veneers: a narrative literature review. J Funct Biomater. 2024;15(5):131. doi:10.3390/jfb15050131.
  5. del Hougne M, Di Lorenzo I, Höhne C, Schmitter M. A retrospective cohort study on 3D printed temporary crowns. Sci Rep. 2024;14:17295. doi:10.1038/s41598-024-68354-2.
  6. Rus F, Negruțiu ML, Sinescu C, et al. Polymeric materials used in 3D printing in dentistry—biocompatibility testing challenges. Polymers (Basel). 2024;16(24):3550. doi:10.3390/polym16243550.
  7. Tahayeri A, Morgan M, Fugolin AP, Bompolaki D, Athirasala A, Pfeifer CS, et al. 3D printed versus conventionally cured provisional crown and bridge dental materials. Dent Mater. 2018;34(2):192-200. doi:10.1016/j.dental.2017.10.003.
  8. Wuersching SN, et al. Initial biocompatibility of novel resins for 3D printed fixed dental prostheses. Dent Mater. 2022;38(10):1587-1597. doi:10.1016/j.dental.2022.08.001.
  9. Gad MM, Fouda SM. Factors affecting flexural strength of 3D-printed resins: a systematic review. J Prosthodont. 2023;32(S1):96-110. doi:10.1111/jopr.13640.