הדרישה ההולכת וגוברת מצד מטופלים – ובעיקר מבוגרים – לקיצור משך הטיפול האורתודונטי, הביאה בעשור האחרון לפיתוח טכניקות שונות שמטרתן להאיץ את תנועת השיניים באמצעים ביולוגיים, כירורגיים או טכנולוגיים. בעוד שבעבר התקבלה תנועת שיניים איטית כבלתי נמנעת, כיום ניתן להשפיע באופן פעיל על קצב השינויים בעצם האלוואולרית, מבלי לפגוע ביעילות או ביציבות התוצאה.

תנועת שיניים אורתודונטית מתבצעת כתוצאה מהפעלת כוחות על המנגנון הפריודונטלי, שגורמים להפעלת תאים אוסטאוקלסטיים בצד הלחץ ואוסטאובלסטיים בצד המתח. בהתאם לכך, שיטות רבות מבקשות להשפיע על התגובה הביולוגית המקומית כדי לזרז את תהליך הרימודלינג.

גישות כירורגיות כגון corticotomy או PAOO כוללות חיתוך מבוקר של קליפת העצם ובמקרים מסוימים גם הוספת שתל גרמי, במטרה לעורר את תופעת הריפוי המואצת (RAP – Regional Acceleratory Phenomenon). שיטות אלה מדווחות כמקצרות את משך הטיפול ב־30% עד 50%. עם זאת, מדובר בפרוצדורות פולשניות יחסית, שדורשות שיתוף פעולה עם כירורג פה ולסת, ועלולות להיות כרוכות באי־נוחות או רגישות לאחר ההתערבות.

שיטה שמרנית יותר היא micro-osteoperforations (MOPs), שבה מבוצעים חירורים זעירים בעצם האלוואולרית באזורי תנועה רצויה. הפעולה נעשית ללא צורך בחתך או תפרים, וניתן לבצעה גם במסגרת קליניקה אורתודונטית. מחקרים הראו השפעה ממוקדת באזור ההתערבות, אם כי קצרת טווח ודורשת חזרות בפרקי זמן קבועים.

שימוש במכשור רוטט כמו AcceleDent מציע גישה לא פולשנית: הפעלת גירוי ויברטורי בתדר נמוך לפרקי זמן קצרים ביום, שנועד להמריץ את חילוף החומרים באזור השורש והעצם. הממצאים בספרות מעורבים – חלק מהמחקרים מצביעים על האצה מתונה, בעוד אחרים לא הדגימו הבדל מובהק סטטיסטית לעומת קבוצת ביקורת.

שיטות נוספות כוללות לייזר רך (LLLT), אשר משפיע על פעילות תאית באמצעות אורך גל נמוך (בין 650 ל-940 ננומטר), וכן גירוי חשמלי או מגנטי – שעדיין נמצאים בשלבים מוקדמים של מחקר. בנוסף, ברגים אורתודונטיים (מיניסקרוז), שבעבר שימשו בעיקר לעיגון, תופסים כיום תפקיד מרכזי גם בתהליכי האצה, בזכות היכולת להפעיל כוחות ממוקדים, לא תלויים בשיניים סמוכות.

יש להדגיש כי כל שיטה להאצת תנועת שיניים מעלה גם שאלות קליניות חשובות: קיימת אפשרות לספיגת שורשים, פגיעה פריודונטלית, כאב מוגבר, ואף השפעה על יציבות התוצאה ארוכת הטווח. ההתאמה לשיטות מואצות מחייבת הערכה זהירה של בריאות כללית, מבנה גרמי, גיל המטופל וסוג האנומליה.

לסיכום, תחום ההאצה בטיפול האורתודונטי נמצא בהתפתחות מתמדת. שיטות כירורגיות מציגות יעילות גבוהה אך גם פולשנות, בעוד שיטות שמרניות מציעות נוחות אך דורשות תימוכין קליניים נוספים. ככל שיצטבר ידע, ניתן לצפות לגישה אישית יותר, המשלבת בין הבנה ביולוגית, כלים דיגיטליים וחדשנות טכנולוגית.

רשימת ספרות (2013–2024):

  1. Uribe F, Padala S, Allareddy V, Nanda R. Accelerated orthodontics: What’s the evidence? J World Fed Orthod. 2020;9(2):64–70.
  2. Alikhani M, Raptis M, Zoldan B, et al. Clinical efficacy of micro-osteoperforations in accelerating tooth movement. Am J Orthod Dentofacial Orthop. 2013;144(5):639–648.
  3. Domínguez-Mompell R, Manzanera-Pastor D, Almerich-Silla JM. Effectiveness of low-level laser therapy for accelerating tooth movement in orthodontics: A systematic review. Angle Orthod. 2020;90(4):442–455.
  4. El-Angbawi A, McIntyre GT, Fleming PS, Bearn DR. The effectiveness of AcceleDent in accelerating orthodontic tooth movement: A systematic review. Orthod Craniofac Res. 2015;18(1):1–11.
  5. Pavlin D, Alikhani M, Tanner J, et al. Non-invasive devices to accelerate orthodontic tooth movement: Do they work? Am J Orthod Dentofacial Orthop. 2021;159(3):e277–e284.
  6. Darendeliler MA, Zea A, Shen G. Biological effects of orthodontic force. Semin Orthod. 2016;22(3):176–189.