שיקום אזורים אחוריים בלסת העליונה מציב אתגר מוכר הנובע משילוב של ספיגת עצם לאחר עקירות ופנאומטיזציה של הסינוס המקסילרי. במשך שנים נחשבה הרמת רצפת סינוס לפתרון המרכזי במצבים של חוסר גובה עצם, אך בעשור האחרון הצטברו נתונים התומכים בשימוש בשתלים קצרים כחלופה מבוססת-ראיות במקרים מתאימים. כיום ההחלטה אינה רק אנטומית או כירורגית; היא משלבת גם שיקולים ביולוגיים, שיקומיים וכלכליים המשפיעים על המטופל ועל יעילות הפרקטיקה.

הרמת סינוס מאפשרת החדרה של שתלים באורך סטנדרטי גם כאשר גובה העצם השיורי מוגבל, באמצעות יצירת נפח עצם מתחת לרצפת הסינוס (גישה פתוחה או סגורה). זהו טיפול עם ניסיון קליני רב ושיעורי הצלחה טובים, אך הוא כרוך בזמן כירורגי ארוך יותר, שימוש בביומטריאלים ולעיתים בתכנית דו-שלבית. מבחינה כלכלית, מאפיינים אלה עשויים להתבטא בתמחור גבוה יותר למקרה יחיד. מנגד, העלייה במורכבות כרוכה גם בעלייה בהסתברות לאירועים כמו פרפורציית ממברנה, תחלואה סינוסלית או עיכוב בלוחות זמנים, אירועים המייצרים “זמן לא מתומחר” (ביקורות לא מתוכננות, טיפול בסיבוכים, תקשורת מרובה עם המטופל) ועלולים לפגוע בחוויית המטופל ובזרימת העבודה.

שתלים קצרים (בד״כ 6–8 מ״מ) מציעים דרך להימנע מהתערבות בסינוס ולצמצם את הטראומה הניתוחית. היתרון התפעולי ברור: זמן טיפול קצר יותר, פחות שלבים כירורגיים ופחות מורבידיות מידית. בספרות העדכנית קיימות השוואות איכותיות בין הגישות: מחקר אקראי רב-מרכזי עם נתוני 10 שנות העמסה הראה שרידות דומה בין שתלים קצרים לבין שתלים ארוכים עם הרמת סינוס/השתלת עצם בשיקום של כתרים בודדים, ובנוסף דווח על מורבידיות נמוכה יותר ועלויות נמוכות יותר במסגרת אותו מחקר.  במקביל, סקירה שיטתית ומטא-אנליזה של RCTs עם ≥5 שנות מעקב מצאה הבדלים קטנים: שיעור השרידות נטה להיות גבוה יותר בקבוצת שתלים ארוכים+הרמה, אך ללא מובהקות סטטיסטית; לעומת זאת נמצאו עדויות ליתרון לשתלים קצרים במדדים כמו אובדן עצם שולי ממוצע וסיבוכים ביולוגיים, בעוד שסיבוכים פרותטיים לא הראו הבדל מובהק.  גם במחקר קליני עם מעקב של “מעל 3 שנים” נמצא ששתלים קצרים באזור זה יכולים להשיג תוצאות דומות לשתלים סטנדרטיים בשילוב הרמת סינוס.

עם זאת, חשוב לדייק: היתרון של שתלים קצרים אינו “אוטומטי”, והוא תלוי בתכנון שיקומי קפדני. מאחר שאורך השתל קטן יותר, היכולת לשלוט בעומסים (במיוחד עומסים לטרליים), ביחס כתר-שתל, בקנטילברים ובאוקלוזיה הופכת קריטית. כאשר התכנון הפרותטי אינו מיטבי, ייתכן גידול בעומס תחזוקתי (התרופפות/שבר רכיבים, התאמות חוזרות), מה שעלול לאכול את היתרון הכלכלי של “טיפול קצר ופשוט”. בהקשר זה, מסמכי הקונצנזוס של International Team for Implantology (ITI) מדגישים שבטווח 1–5 שנים שתלים קצרים מאוד (≤6 מ״מ) מציגים שרידות דומה לשתלים ארוכים יותר בממוצע, אך עם שונות/פחות צפיות בחלק מהתרחישים, מסר שמחזק את הצורך בבחירת מקרה ותכנון נכון.

לצד זאת, ראוי לציין שהספרות העדכנית ממשיכה לחדד גם “מתי כן הרמה”: למשל, סקירת-על עדכנית בצורת network meta-analysis מצאה ששתלים קצרים מציגים תוצאות קליניות דומות לשתלים ארוכים עם הרמת סינוס כאשר גובה העצם מוגבל, אך מדגישה שהתאמה חייבת להיות אינדיבידואלית לפי תנאי המטופל והאתר.  ובצד הכירורגי, סקירה עדכנית על הרמת רצפת סינוס מציעה מסגרת החלטה הכוללת לא רק גובה עצם שיורי אלא גם גורמים אנטומיים המשפיעים על סיכון לפרפורציה של הממברנה (למשל ספטות ומבנה החלל).

לכן, מנקודת מבט כלכלית-ניהולית, רווחיות אינה נמדדת רק לפי “כמה נגבה” במפגש אחד, אלא לפי יעילות זמן כיסא, שיעור אירועים לא מתוכננים, ושיעור תחזוקה פרותטית לאורך זמן. הרמת סינוס עשויה להיות רווחית יותר למקרה יחיד אך דורשת השקעת זמן וסיכון תפעולי גבוהים יותר; שתלים קצרים יכולים לייצר רווחיות מצטברת טובה יותר ליחידת זמן—בתנאי שנשמר סטנדרט תכנון ושיקום גבוה, ושנבחרים מקרים מתאימים.

רשימת ספרות

  1. Thoma DS, et al. Randomized controlled multi-centre study comparing shorter dental implants (6 mm) to longer dental implants (11–15 mm) in combination with sinus floor elevation procedures: 10-year data. J Clin Periodontol. 2024.
  2. Mester A, et al. Short Implants versus Standard Implants and Sinus Floor Elevation in Atrophic Posterior Maxilla: A Systematic Review and Meta-Analysis of Randomized Clinical Trials with ≥5 Years’ Follow-Up. J Pers Med. 2023;13(2):169. doi:10.3390/jpm13020169.
  3. Schiegnitz E, et al. Short versus Standard Length Implants with Sinus Floor Elevation for the Atrophic Posterior Maxilla. Acta Stomatol Croat. 2022;56(2):143–153.
  4. Zhang Y, et al. A network meta-analysis comparing treatment modalities of short and long implants in the posterior maxilla with insufficient bone height. BMC Oral Health. 2024.
  5. Lyu M, et al. Maxillary sinus floor augmentation: a review of current evidence on anatomical factors and a decision tree. Int J Oral Sci. 2023;15:41.
  6. Papaspyridakos P, et al. Survival rates of short dental implants (≤6 mm) compared with implants longer than 6 mm in posterior jaw areas: systematic review and meta-analysis (6th ITI Consensus Conference materials). 2018.
  7. Anitua E, et al. Long-Term Comparative Outcomes of Short Implants Versus Maxillary Sinus Elevation in Posterior Maxilla Rehabilitation. Dent J (Basel). 2024;13(1):12. doi:10.3390/dj13010012.