על פי מחברי המאמר, קיים תיעוד רב על אפשרויות הטיפול במתרפאים עם מספר שיניים נמוך מאוד באמצעות תותבות נשלפות (RDPs) ותותבות-על המוחזקות על ידי כתרים כפולים.
בנוסף לשימוש כמחברים על גבי שיניים טבעיות, משמשים הכתרים הכפולים לאחיזה של תותבות הנתמכות על גבי שיניים ושתלים או נתמכות אך ורק על ידי שתלים מקסילריים ומנדיבולרים (DCRDs). מחברי המאמר קובעים, כי למרות שהיתרונות התיאורטיים של שילוב שיניים ושתלים לתמיכה בתותבת אחת עשויים להצביע על כך שאפשרות טיפול זו תהיה מוצלחת, רק כמה מחקרים קצרי טווח חקרו את ההישרדות וההצלחה של תותבות הנתמכות על גבי כתרים כפולים נתמכי שתלים ושיניים. הישרדות גבוהה דווחה לגבי תותבות הנתמכות על כתרים כפולים נתמכי שתלים בלבד' הן עבור תותבות-העל והן עבור השתלים, עם הישרדות של 100-93 אחוזים לאחר 5.9-2 שנים של העמסה. הסיבוכים השכיחים ביותר היו סדקים של ציפוי הויניר, שבר של מסגרת השרף האקרילי או השיניים האקריליות וצורך בריפוד.
מספר מחקרים מצביעים על כך שמספר הסיבוכים גדול יותר עבור שתלים ותותבות בלסת העליונה מאשר בלסת התחתונה. המחקרים המעטים הזמינים עבור תותבות הנתמכות על גבי כתרים כפולים נתמכי שתלים מדווחים על הישרדות גבוהה. מחקר אחד ניתח תותבות הנתמכות על גבי כתרים כפולים על פני תקופה של עד שש שנים ומצא שיעורי הישרדות גבוהה של 98.72, 92.96 ו-100 אחוזים עבור השתלים, שיני התמיכה הטבעיות, ותותבות העל, בהתאמה. מחקר אחר תיעד הישרדות של 100 אחוזים עבור תותבות הנתמכות על גבי כתרים כפולים נתמכי בשתלים ושיניים במהלך תקופת תצפית של עד שמונה שנים. מחקרים שהשוו את ההישרדות של תותבות הנתמכות על גבי כתרים כפולים נתמכי שתלים בלבד ונתמכי שילוב של שתלים ושיניים לא הצליחו לחשוף הבדל משמעותי בין שני סוגי השיקום. מידע מוגבל זמין לגבי ההישרדות וההצלחה של תותבות הנתמכות על כתרים כפולים נתמכי בשתלים ושיניים. יתר על כן, מעט מאוד מחקרים השוו תותבות הנתמכות על כתרים כפולים נתמכי שתלים ושיניים עם תותבות הנתמכות בשתל בלבד.
מטרה
המחקר הנוכחי נערך על מנת להעריך ולהשוות את ההישרדות וההצלחה (הישרדות ללא סיבוך משמעותי) של תותבות הנתמכות על כתרים כפולים על גבי שילוב של שתלים ושיניים וכאלו הנתמכים בשתל בלבד על פני תקופה של עד 11 שנים. השערת האפס של המחקר הייתה כי ההישרדות וההצלחה לא יהיו שונים באופן משמעותי בין תותבות הנתמכות על כתרים כפולים הנתמכים בשתל ושן לעומת כאלה הנתמכים אך ורק על שתל.
לצורך המחקר נרשמו מתרפאים במחלקה לפריודונטיה בבית החולים האוניברסיטאי של היידלברג ברציפות בין השנים 2002 ל-2015. תותבות הנתמכות על כתרים כפולים
הוערכו להישרדות והצלחה. עקומות על שם קפלן-מאייר וניתוחי רגרסיה של Cox שימשו על מנת לזהות את ההשפעות הפוטנציאליות של הגיל, המין, הלסת, המיקום של השתלים, ומספר השיניים התומכות על הצלחת התותבות הנתמכות על כתרים כפולים. 139 תותבות הנתמכות על כתרים כפולים הוצבו ב-126 משתתפים (גיל ממוצע: 65.6 ± 9.1 שנים; מתוכם 76 גברים). תקופת המעקב הממוצעת הייתה 4.2 שנים. 53 (38 אחוזים) תותבות הנתמכות על כתרים כפולים נתמכו אך ורק על ידי שתלים (213 שתלים) ו-86 (62 אחוזים) נתמכו בשתלים ושיניים (239 שיניים ו-199 שתלים). ההישרדות המצטברת של חמש שנים הייתה 96.2 אחוזים בקרב הקבוצה של הנתמכים בשתלים ו-97.7 אחוזים בקבוצה של הנתמכים בשתלים ושיניים.
ניתוח בו-זמני של כישלונות וסיבוכים חמורים גילה הצלחה מצטברת של חמש שנים של 88.2 אחוזים לתותבות הנתמכות על גבי כתרים כפולים על גבי שתלים ו-81.9 אחוזים עבור תותבות הנתמכות על גבי כתרים כפולים נתמכי שתלים ושיניים, ללא הבדל משמעותי בין שני סוגי השיקום. ניתוח רגרסיה של Cox גילה סיכון גבוה יותר לסיבוכים עיקריים עבור תותבות הנתמכות על גבי כתרים כפולים בלסת העליונה מאשר עבור תותבות הנתמכות על גבי כתרים כפולים בלסת התחתונה.
מסקנות מחברי המאמר הן, כי למרות שלתכנון המחקר היו מגבלות, התוצאות מראות שתותבות הנתמכות על כתרים כפולים נתמכי שתלים ושיניים ונתמכי שתלים בלבד הן שתי אפשרויות טיפול מומלצות. לאחר מעקב ממוצע של 4.2 שנים, ההישרדות וההצלחה היו גבוהים. עם זאת, היו סיבוכים קלים שכיחים אשר הצריכו טיפול רב לאחר מכן.
Klotz Al, Fobbe H, Rammelsberg P, et al. Survival and success of tooth-implant-supported and solely implant-supported double-crown-retained overdentures: A prospective study over a period of up to 11 years. Clin Oral Impl Res 2021; 32: 1425-1432