מחברי המאמר קובעים, כי במחקרים רבים נמצא כי התוצאה המוצלחת של טיפול אנדודונטי תלויה במספר גורמים הקשורים למצב הקליני של השן לפני הטיפול, כולל עששת, מצב החניכיים, קיום תסמינים טרום טיפוליים וקיום נגע פריאפיקלי. דבריטמנט יסודי של תעלת השורש ומילוי נכון של התעלה זוהו כגורמים קריטיים המובילים להצלחת הטיפול האנדודונטי. באופן כללי, שיעור ההצלחה של טיפול אנדודנטי ראשוני הוא כ-90 אחוזים. למרות שיעור ההצלחה הגבוה יחסית הזה עולה השאלה, האם ניתן לראות את אותו הדפוס בשיניים שעוברות טיפול אנדודונטי חוזר. מצב זה הינו שונה בהתאם לכך באם האנטומיה המקורית של התעלה נותרה שלמה (86.8 אחוזי הצלחה) או באם האנטומיה של התעלה עברה שינוי (47 אחוזי הצלחה). למרות קיומן של טכנולוגיות משופרות, ההצלחה של שיניים לאחר טיפול אנדודונטי עדיין מושפעת מגורמי סיכון בלתי מבוקרים הקשורים לבריאות המתרפא ולמצב השיניים. מחקרים קודמים הראו את ההשפעות של גורמי סיכון הקשורים לטיפול אנדודנטי, כולל סוכרת, נוכחות שחזורים וטיפול אורתודונטי. בחולי סוכרת קיימת השפעה שלילית לביצוע טיפול אנדודנטי, במיוחד בנוכחות נגעים פריאפיקליים לפני הטיפול. בנוסף, טיפול אנדודנטי מתאים ושיקום שעשוי היטב מניבים את שיעור ההצלחה הגבוה ביותר בהשוואה לשיניים עם טיפול אנדודנטי טוב ושיקום לקוי או טיפול אנדודנטי לקוי ושיקום טוב. הערכת ההישרדות של שן שטופלה באופן אנדודונטי יכולה להיות אובייקטיבית מכיוון שהשן נשארת במשנן לאחר השליטה בזיהום. לדברי המחברים, למרות שההגדרה של הקריטריונים להצלחה של טיפול אנדודונטי עשויה להיות מאתגרת, המסגרת של בית ספר לרפואת השיניים יכולה לאפשר ניסיון מספק של המתרפא ומעקב. במסגרת זו טיפולי שורש ניתנים על ידי מתמחים באנדודונטיה ומפוקחים על ידי חברי הסגל של המחלקה לאנדודונטיה ומערכת הרישום האלקטרונית מספקת גישה לניתוח התוצאות של טיפולי השיניים.
מטרה
המחקר הרטרוספקטיבי הנוכחי נערך על מנת להעריך את ההישרדות של טיפולי שיניים אנדודונטיים המבוצעים במסגרת אוניברסיטאית והשוואת גורמי סיכון מקומיים ומערכתיים רבים. החוקרים ניתחו את רישומי הטיפול האלקטרוניים של מתרפאים שעברו טיפול אנדודונטי בבית הספר לרפואת השיניים באוניברסיטת פנסילבניה בין ה-1 בינואר 2017 ועד 31 בדצמבר 2020.
גורמים שנבדקו ברמת המתרפא כללו גיל, מין, סיווג הסטטוס הפיזי, ההיסטוריה של העישון, מצבי סוכרת ואלרגיה לאמוקסילין. גורמים ברמת השן כללו תנוחה, קיום שחזורים ומצב החניכיים עם טיפולים לפני השיקום. סך של 10,227 שיניים מ-8,117 מתרפאים טופלו בתקופה זו במרפאה האנדודונטית של ההתמחות והסגל באוניברסיטה. מתוך שיניים אלו, 393 נעקרו לאחר טיפול שורש ראשוני. שיעור העקירות הכולל היה 3.8 אחוזים (96.2 אחוזים שיעורי הישרדות). 94 שיניים (0.9 אחוזים) מ-92 מתרפאים עברו טיפול חוזר לא ניתוחי, ו-93 שיניים (0.9 אחוזים) מ-93 מתרפאים עברו טיפול כירורגי מחדש. שלושה מתרפאים עברו טיפולים חוזרים הן כירורגיים והן לא ניתוחיים. קצב העקירות עבור המתרפאים שעברו טיפול חוזר לא ניתוחי היה 7.6 אחוזים (שבע שיניים משבעה מתרפאים; שיעור הישרדות של 92.4 אחוזים). מהמתרפאים שעברו טיפול חוזר כירורגי, שיעור העקירות היה 2.2 אחוזים (שתי שיניים משני מתרפאים; שיעור הישרדות של 97.8 אחוזים).
תוצאות המחקר מצביעות על כך, שהגורמים הקשורים באופן מובהק עם שימור השיניים ברמת המתרפא כללו גיל, מין, רמת הסיווג הפיזי, ואלרגיה לאמוקסילין. גורמים ברמת השן, כגון סוג המבנה כתר בכיסוי מלא, חניכיים בריאות, סקיילינג והקצעת שורשים היו קשורים גם לשיעורי הישרדות גבוהים יותר. לשיניים המלתעות של הלסת התחתונה היו שיעורי הישרדות גבוהים יותר מאשר לשיניים הטוחנות בלסת זו.
מסקנות
לדברי החוקרים, מחקר זה העלה כי שיעורי שימור השיניים לאחר טיפול אנדודונטי היו 96.2 אחוזים לאחר טיפול שורש ראשוני, 92.4 אחוזים עבור טיפול חוזר לא ניתוחי ו-97.8 אחוזים לטיפול חוזר כירורגי. ההשלכות המעשיות של המחקר הן כי שימור השיניים לאחר הטיפול האנדודונטי היה קשור לחניכיים בריאות.
Y Chang, M Choi, Yu-Bo Wang, et al. Risk factors associated with the survival of endodontically treated teeth: A retrospective chart review. J Am Dent Assoc 2024; 155(1): 39-47