גידולי בלוטות הרוק מהווים קבוצה הטרוגנית של ניאופלזמות שפירות וממאירות, אשר מקורן בבלוטות הרוק הגדולות והקטנות. בעוד שבלוטות הרוק הגדולות, כמו הפרוטיס והסובמנדיבולרית, הן המוקד השכיח יותר להופעת גידולים, הרי שבלוטות הרוק המינוריות מהוות מקור משמעותי לגידולים, בייחוד ממאירים. בלוטות הרוק המינוריות פזורות לאורך רירית חלל הפה, בעיקר בחך הקשה והרך, השפתיים, הלחיים, בסיס הלשון והפארינקס, ומספרן הכולל נע בין 600 ל-1,000 בלוטות.

למרות שמספר הגידולים הכולל בבלוטות הרוק המינוריות קטן יחסית, הרי שפרופורציית הממאירות שבהם גבוהה באופן מובהק. על פי מחקרים, כ־40% עד 60% מהגידולים בבלוטות הרוק המינוריות הם ממאירים, בהשוואה לפחות מ־25% בגידולים של בלוטת הפרוטיס. גיל ההופעה הממוצע הוא בעשור החמישי או השישי לחיים, אם כי תועדו מקרים גם בגילאים צעירים יותר. קיימת נטייה לשכיחות מעט גבוהה יותר בקרב נשים. האתרים הנפוצים ביותר הם החך הקשה, ולאחריו השפה העליונה, הלחיים ורצפת הפה.

הצגה קלינית של גידולים אלה לרוב אינה ספציפית. המטופלים מדווחים על נגע איטי בגודלו, שאינו כואב, ולעיתים קרובות הם כלל אינם מודעים להימצאותו. במקרים מסוימים, כאשר הגידול מגיע לגודל משמעותי או הופך לממאיר, עלולים להופיע סימנים כגון כאב, כיב, קיבוע לרקמות הסובבות או דימום. הסימנים הללו לעיתים מובילים לאבחון בשלב מתקדם יחסית. מבחינה קלינית, קשה לעיתים להבחין בין גידול שפיר לממאיר על סמך מראה חיצוני בלבד.

מבין הגידולים השפירים, השכיח ביותר הוא Pleomorphic Adenoma – גידול מיואפיתליאלי המתאפיין במראה מגוון רקמתית ובהתפתחות איטית. גידול זה עשוי להופיע בחך או בשפה העליונה ולשמור על גבולות ברורים. לעומתו, מבין הגידולים הממאירים, Mucoepidermoid Carcinoma הוא השכיח ביותר, ודרגת ממאירותו משתנה – מדרגה נמוכה ועד גבוהה. גידול זה מורכב מתאים מוציניים, אפידרמואידים ובזלואידים, ולעיתים יש לו פרוגנוזה טובה יחסית כאשר מאובחן מוקדם. סוגים ממאירים נוספים כוללים Adenoid Cystic Carcinoma, הידוע בנטייתו לחדירה פרינאורלית ולמהלך כרוני אך אגרסיבי, וכן Polymorphous Adenocarcinoma ו-Acinic Cell Carcinoma.

האבחנה מבוססת על שילוב של בדיקה קלינית, הדמיה וביופסיה. ההדמיה (MRI או CT) משמשת בעיקר להערכת עומק החדירה ולמעורבות עצם או מבנים סמוכים. הביופסיה מהווה שלב חיוני באבחנה, ולעיתים יש צורך בכריתה שלמה של הנגע על מנת לקבוע את סוגו הסופי. הטיפול בגידולים אלה הוא ברוב המקרים ניתוחי – כריתה שלמה של הנגע עם שוליים תקינים. בגידולים ממאירים, ייתכן צורך בטיפול משלים באמצעות קרינה, ובמקרים מתקדמים אף בשילוב עם טיפול אונקולוגי מערכתי.

בהיעדר סימנים קליניים ברורים, ישנה חשיבות רבה לשמירה על ערנות קלינית גבוהה ולבירור של כל נגע תת-רירי שאינו חולף. המורכבות של גידולים אלו דורשת אבחון מדויק וניהול בין-תחומי, בשיתוף פעולה בין רופא שיניים, כירורג פה ולסת ופתולוג.

סיכום

גידולי בלוטות הרוק המינוריות הם תופעה נדירה יחסית אך בעלת חשיבות קלינית ניכרת בשל השכיחות הגבוהה של ממאירות. הם מופיעים בעיקר בקרב מבוגרים, באזורים מסוימים של רירית הפה, ומתאפיינים בהצגה קלינית לא ספציפית. האבחנה והטיפול בהם דורשים ידע מקצועי, ערנות קלינית ושימוש באמצעים פתולוגיים והדמייתיים. הבנת דפוסי ההתנהגות הקליניים והדמוגרפיים של גידולים אלה מהווה מרכיב חיוני בשיפור התוצאות הטיפוליות ובמניעת תחלואה ארוכת טווח.

ביבליוגרפיה

  1. Speight PM, Barrett AW. Salivary gland tumours. Oral Dis. 2002;8(5):229–240.
  2. Eveson JW, Cawson RA. Tumours of the minor (oropharyngeal) salivary glands: A demographic study of 336 cases. J Oral Pathol. 1985;14(6):500–509.
  3. Wang D, Li Y, He H, et al. Malignant minor salivary gland tumors of the palate: a retrospective study of 64 cases. Oral Surg Oral Med Oral Pathol Oral Radiol Endod. 2004;98(4):396–400.
  4. Waldron CA, El-Mofty SK, Gnepp DR. Tumors of the intraoral minor salivary glands: a demographic and histologic study of 426 cases. Oral Surg Oral Med Oral Pathol. 1988;66(3):323–333.
  5. Guzzo M, Locati LD, Prott FJ, Gatta G, McGurk M, Licitra L. Major and minor salivary gland tumors. Crit Rev Oncol Hematol. 2010;74(2):134–148.
  6. Lopes MA, Kowalski LP, da Cunha Santos G, Paes de Almeida O. Histological and clinical characterization of minor salivary gland tumors. Oral Oncol. 1997;33(3):230–235.