מחברי המאמר קובעים, כי המידע הקיים בנושא התוצאות ארוכות הטווח בעקבות טיפול כירורגי של פרי-אימפלנטיטיס הינו מוגבל. הנתונים הזמינים מבוססים על הערכות רטרוספקטיביות או על מדגמים בגודל מוגבל. בדיווחים אלה הוערכו פרוטוקולי טיפול שונים, כולל דבריטמנט עם דש פתוח, חיסול או צמצום הכיס וגישות של שחזור. אמנם הנתונים מכל המחקרים מצביעים על כך שניתן לדכא את התקדמות המחלה בטווח הארוך, אך בתת-קבוצה אחת של אתרי שתלים הוצגה הישנות או התקדמות של פרי-אימפלנטיטיס לאחר הטיפול.
במחקר מעקב המשכי שנערך במשך שבע שנים, דווח כי ב-50 אחוזים מכלל השתלים שטופלו היה צורך בטיפול ניתוחי חוזר או בהסרת השתל. כן נצפה כי הצורך בטיפול חוזר היה קשור למאפייני פני השטח של השתל. במחקרים אחרים, לעומת זאת, צוינו שיעורים נמוכים יותר של הישנות או התקדמות המחלה והם נעו בין 32-13 אחוזים במהלך 7-5 שנות מעקב. מחברי המאמר מציינים, כי בעבר נערך ניסוי קליני מבוקר אקראי כחלק מהערכת התועלת הפוטנציאלית של מתן אנטיביוטיקה מערכתית וחיטוי מקומי כתוספים לטיפול כירורגי, אליו נרשמו 100 מתרפאים שאובחנו כסובלים מפרי-אימפלנטיטיס מתקדמת. במסגרת המחקר, בוצעו התערבויות כירורגיות כולל דבריטמנט עם דש פתוח, חיטוי פני שטח השתל וחיסול הכיס. התוצאות שהושגו שנה ושלוש שנים לאחר הטיפול הצביעו על כך שהגישה האנטי-זיהומית הייתה יעילה בעצירת התקדמות המחלה וכי מאפייני פני שטח השתל השפיעו על תוצאות הטיפול. בעוד שהשימוש בחומר חיטוי במהלך טיהור פני השטח לא נמצא כמספק תועלת כלשהי, הרי שלשימוש נוסף באנטיביוטיקה מערכתית הייתה השפעה חיובית על שתלים עם פני שטח שעברו מודיפיקציה. כפי שנצפה בנתונים לאחר שלוש שנים, הטבה זו הוגבלה לשנת המעקב הראשונה.
מטרה
מאחר שהמעקב אחר קבוצת המתרפאים הזו באופן פרוספקטיבי נערך במשך 5 שנים, נערך המחקר הנוכחי על מנת להעריך את הסיכון להישנות או התקדמות של פרי-אימפלנטיטיס בעקבות טיפול כירורגי. החוקרים ביקשו גם להעריך באם התנאים שזוהו בבדיקה לאחר שנה אחת מהטיפול יכולים לחזות תוצאות בטווח הארוך (5 שנים). 73 מתרפאים (עם 130 שתלים) שטופלו באמצעות ניתוח עקב קיום של פרי-אימפלנטיטיס נבדקו שנה וחמש שנים לאחר הטיפול. התוצאה העיקרית הייתה הישנות או התקדמות של המחלה שהוגדרה כאחד מהאירועים הבאים: (א) אובדן עצם > 1.0 מ"מ; (ב) טיפול כירורגי חוזר; (ג) צורך בהסרת השתל או אובדנו לאחר שנה אחת. פרמטרים קשורים למתרפא ולשתל וכן התוצאות שהושגו לאחר שנה הוערכו כמנבאים פוטנציאליים באמצעות ניתוח רגרסיה לוגיסטית מרובת משתנים. 57 שתלים (44 אחוזים) הציגו הישנות או התקדמות של פרי-אימפלנטיטיס במהלך המעקב. מבין אלה הוסרו 27 שתלים. עומק כיס שיורי (≥6 מ"מ) ורמת עצם שולית מופחתת, אשר התגלו שנה לאחר הניתוח, היוו גורמי סיכון להישנות או התקדמות המחלה. יתר על כן, שתלים עם פני שטח שעברו מודיפיקציה, היו בסיכון גבוה יותר מאשר שתלים עם משטחים ללא שינוי.
מסקנת מחברי המאמר היא, כי שתלים עם (א) כיס שיורי עמוק; (ב) מפלס עצם שולית מופחת; או (ג) פני שטח עם מודיפיקציה, נמצאים בסיכון מוגבר להישנות או התקדמות פרי-אימפלנטיטיס בעקבות טיפול כירורגי במחלה.
Carcuac O, Derks J, I, Abrahamsson, et al. Risk for recurrence of disease following surgical therapy of peri-implantitis: A prospective longitudinal study. Clin Oral Implants Res 2020. doi: 10.1111/clr.13653