על פי מחברי המאמר, מחקרים רבים הצביעו על כך שצריכת סוכר קשורה לסיכון מוגבר למחלת העששת. סוכרים תזונתיים העוברים תסיסה מהווים את מקור האנרגיה העיקרי של חיידקים שמייצרים חומצות, כגון חומצה לקטית, המורידות את רמת ה-pH ומובילות לדמינרליזציה של הרקמה הקשה של השיניים. אי לכך, תזונה עשירה בחד ודו-סוכרים עלולה להוות גורם סיכון לעששת. בעבר רווחה הדעה כי למאכלים דביקים כגון שוקולד, עוגיות ועוגות יש נטייה חזקה להישאר בחרירים ובסדקים של השיניים, ובכך להגדיל את הסיכון להתפתחות העששת, אולם לדברי המחברים פעולת הסוכר בצורה נוזלית עשויה להיות בעלת השפעה רבה יותר ועד כה לא הובאה בחשבון באופן מלא. לצד שינויים באורח החיים כיום, נראה שקיימת עליה בצריכת משקאות ממותקים עם סוכר (SSD). בנוסף לעומס הסוכר המוגזם, משקאות אלו הינם חומציים, מצב אשר מפחית באופן מיידי את ה-pH האורלי. למרות שהשפעה זו ניתנת לנטרול בתחילה על ידי יכולת החציצה של הרוק, עלולה התפתחות העששת לעלות עקב החשיפה למשקאות ממותקים עם סוכר בתדירות ובהיקף גבוהים יותר. עם זאת, ניתן לראות כי בני אדם, ובמיוחד ילדים בשלבי הגדילה, מחליפים את מי השתייה במשקאות ממותקים עם סוכר. חשיפה ארוכת טווח למשקאות אלו פוגעת בבריאות השיניים ומהווה סיכון אפשרי להתפתחות מחלת העששת. למרות שמחקרים קליניים מצביעים על קשר סיבתי בין משקאות ממותקי סוכר לבין עששת, מעטות הראיות המאששות שהתקבלו באמצעות מחקרים מבוססי אוכלוסייה. כמה מחקרים גדולים יותר בוצעו בילדים בגילאים צעירים יותר, אך עדויות אורכיות ממחקרים מבוססי אוכלוסייה בקרב מתבגרים הן נדירות. במהלך גיל ההתבגרות מתחילים להופיע שינויים בתזונה וגורמים נוספים של אורח החיים.
מטרה
המחקר הנוכחי נועד לנתח את הקשר בין צריכת משקאות ממותקים עם סוכר לבין התפתחות העששת בקרב מתבגרים במעקב של 10 ו-15 שנים, תוך התאמה לגורמים המערפלים הרלוונטיים. השערת האפס שנבדקה הייתה כי צריכת משקאות ממותקים עם סוכר אינה משפיעה על התפתחות העששת בשתי נקודות המעקב.
מדגם המחקר כלל משתתפים ממרכז המחקר שבמינכן גרמניה של שתי קבוצות לידה עם נתונים על נגעי עששת שלא עברו קוויטציה (NCCL/S), מצב העששת (מדד (DMF/S, נטל העששת הכולל (DMF + NCCL/S) וצריכת משקאות ממותקים עם סוכר. בסך הכול נכללו במחקר 915 ו-996 ילדים לאחר מעקב של 10 ו-15 שנים, בהתאמה. צריכת משקאות ממותקים עם סוכר (גרם ליום), שכללה קולה, לימונדה, תה קר, משקאות ספורט/אנרגיה, מיצי פירות ונקטר, חושבה משאלוני תדירות המזון. לצורך ניתוח הנתונים הוסבה צריכת המשקאות הממותקים לחלקים (250 מ"ל ליום). נבדקו מודלים של רגרסיה לוגיסטית וניתוחים פרוספקטיביים לבדיקת קשר בין צריכת המשקאות הממותקים והגדרות שונות של מחלת העששת, התאמה למין, רמת החינוך של ההורים, אינדקס מסת הגוף (BMI), קבוצת הלימוד, סקסטנטים של הפה שנמצאו מושפעים מרובד השיניים, הדרך בה נצרכו המשקאות הממותקים, רמת האנרגיה במשקאות וצריכת אנרגיה כוללת. נמצא כי נטל העששת הכללי הממוצע בגילאי 10 ו-15 היה 1.81 ו-6.04 בהתאמה. הצריכה הממוצעת של משקאות ממותקים עם סוכר במעקב של 10 ו-15 שנים הייתה 0.48 ו-0.83 מנות ליום בהתאמה. לאחר התאמה לגורמים מערפלים נמצא כי בקרב ילדים בני 10, צריכת המשקאות הממותקים עם סוכר נקשרה באופן משמעותי למצב של עששת גבוה יותר בהתבסס על מדדי העששת עם וללא קוויטציה. במעקב של 15 שנים, נקשרה צריכת המשקאות הממותקים באופן משמעותי לעלייה במדד מצב העששת בלבד. מודל פרוספקטיבי לקשירת צריכת המשקאות הממותקים במשך 10 שנים למצב העששת במשך 15 שנים לא היה משמעותי.
מסקנות מחברי המאמר הן, כי צריכת משקאות ממותקים עם סוכר מגדילה משמעותית את נטל העששת בקרב ילדים בני 10, עם השפעות חלשות יותר בקרב ילדים בני 15. על מנת למנוע את מחלת העששת, יש להפחית את צריכת המשקאות הממותקים עם סוכר במיוחד בקרב ילדים ובני נוער.
Pitchika V, Standl M, Harris C, et al. Association of sugar-sweetened drinks with caries in 10- and 15-year-olds. BMC Oral Health 2020; 20:81. doi.org/10.1186/s12903-020-01068-9