רופאי השיניים נתקלים לעיתים קרובות בשחזורים לקויים ומתמודדים עם ההחלטה הקשה האם לתקן את השיקום הקיים או להחליפו. תיקון של שיקום פגום מהווה אמנם אפשרות קלינית נאותה להחלפתו, עם זאת לדברי מחברי המאמר, הפרוטוקולים של תיקון שיקומים אינם עקביים, ומביאים לכך שהחלטות להחליף או לתקן את השחזורים אינן קלות. כאשר הפגם מוגבל ומקומי ומצב מבנה השן שנותר הוא טוב, תיקון עשוי להיות גישה שמרנית יותר ופולשנית במידה מינימאלית. החלפת שיקום, המובילה לשיקום חוזר הגורם להחלשת השן כתוצאה מאובדן מבנה השן ולפגיעות חוזרות ונשנות במוך השן על ידי הרופא המטפל, עלולה להוביל לאובדן החיות של המוך.

ההחלטה באם לתקן או להחליף שיקום לקוי עשויה להיות מושפעת ממצב הסיכון להתפתחות מחלת העששת של המתרפא. ההצלחה בתיקון שיקום פגום הינה תולדה של בחירה נכונה ושימוש בטכניקה. בדרך כלל, תיקון שיקום כולל הסרת חלק מהשיקום באתר הפגום על מנת להפחית את כמות החומר המשקם המקומי או הפגם בשיניים או כדי להקל על הגישה לנגעי עששת משניים. תיקוני אמלגם וחומרים מרוכבים יעילים בהגדלת שיעור ההישרדות המקורי של השיקום ועשויים להוות חלופה למשך זמן רב. בעת תיקון שיקום מאמלגם, מומלץ לייצר חיספוס של פני השטח ורטנציה מכנית באמלגם עם מקדח יהלום לפני הוספת האמלגם החדש. ישנם מספר פרוטוקולים להכנת השן לפני ביצוע של סתימה משרף מרוכב. מהניסוי המבוקר האקראי לטווח הארוך היחיד שנמצא בספרות ניתן ללמוד כי פרוטוקול הטיפול המומלץ לגבי פני השטח הוא מריחת מערכת דבק המכילה חומר צורב, פריימר וגורם מדביק ולאחר מכן בניית השחזור מהשרף המרוכב.

מטרה

 

מחברי המאמר פיתחו סקר אלקטרוני העוסק בתיקון או החלפה של שיקום פגום על מנת להעריך כיצד רופאי השיניים מקבלים את ההחלטות הללו ואת ההיבטים הטכניים שנלקחים בחשבון בעת ביצוע תיקון. באוגוסט 2019 נשלחו לפאנל המעריכים הקליניים של איגוד רופאי השיניים האמריקני (ACE) הודעות דואר אלקטרוני המכילות את קישור הסקר שנותר פתוח במשך שבועיים. לאילו שלא השיבו נשלחו תזכורות. כ-4 מתוך 5 משיבים ענו כי הם מתקנים שחזורים לקויים. שלושת התנאים המובילים לביצוע תיקונים אלו היו פגמים בשוליים ללא עששת (87 אחוזים), אובדן חלקי או שבר בשיקום (79 אחוזים) ותיקון שוליים בכתר עקב נגעי עששת (73 אחוזים). בקרב הנשאלים המתקנים שחזורים פגומים, כמעט כולם מתקנים סתימות ישירות משרף מרוכב (9 אחוזים), בעוד שכשליש אינם מתקנים את שאר החומרים המשקמים (כלומר, אמלגם, יונומר זכוכית ושברים בכתרי חרסינה). לרוב, שרף מרוכב משמש לתיקון שחזורים מרוכבים ישירים של שרף, וכן יונומר זכוכית משמש לרוב לתיקון שחזורים מחומרים אלו. רק 54 אחוזים מהנשאלים משתמשים באמלגם לתיקון שיקומי אמלגם פגומים. הטיפול בפני השטח משתנה בין שלושת סוגי השיקום הזמינים.

מסקנות מחברי המאמר הן, כי רופאי שיניים רבים מבצעים תיקוני שיקום באופן פעיל, אך הבחירה בתרחישים הקליניים לשם ביצוע תיקונים אלה תלויה בסוג החומר המקורי של השיקום. ההשלכות המעשיות הן כי תיקון שיקום פגום מהווה אלטרנטיבה מקובלת ושמרנית יותר מאשר החלפת שיקום, והצלחתו תלויה בבחירת נכונה של המקרים, החומר בו משתמשים והטכניקה.

da Costa JB, Frazier K, Duong ML, et al. Defective restoration repair or replacement: An American Dental Association Clinical Evaluators Panel Survey. J Am Dent Assoc 2021. doi.org/10.1016/j.adaj.2021.01.011