מחברי המאמר מציינים כי ניתן למקם שתלים באתר מיד לאחר עקירת שיניים או לאחר ריפוי מלא של מכתשית העקירה. לדבריהם, החדרת שתלי שיניים באתרים שעברו ריפוי מציגה תוצאות טובות יותר ושיעורי הישרדות גדולים יותר בהשוואה לשתלים שהונחו במכתשית טרייה. עם זאת, כשבוחנים את יציבות השתל, לא נצפו הבדלים בין הטכניקות הללו. לדבריהם למרות שההישרדות ושיעורי ההצלחה של שתלים דנטליים גבוהים במיוחד, יש עדיין מקום לשיפור בשיעורי ההישרדות וההצלחה וכן לשיפור יציבות השתל במיקום ההשתלה על מנת להשיג אינטגרציה גרמית ללא צמצום משמעותי בכמות העצם השולית של השתל. מחקרים שבדקו את קיומו של שיפור ביציבות של שתלים הצביעו על חשיבותם של פרמטרים כגון: הכנה בגודל מופחת של אתר ההשתלה, ביצוע ניתוח ללא מטלית, וטיפול בלייזר ברמה נמוכה (LLLT). טיפול זה כולל הפעלת אור בגל אינפרא אדום על הרקמות הסובבות, על מנת להפחית תגובות דלקתיות, לעורר באופן ביולוגי פעילות אוסטאובלסטית סביב אזור השתל, וכתוצאה מכך לשפר את היווצרות העצם. בסקירה שיטתית שנערכה בנושא זה הגיעו המחברים למסקנה, כי מספר מחקרים בבעלי חיים הראו כי טיפול בלייזר ברמה נמוכה עשוי להקל על רגנרציה של הרקמות הקשות והרכות, לקדם את האינטגרציה עם העצם ולשפר את יציבות השתל. עם זאת, עדיין קיים פער בספרות לגבי עדויות שהושגו בשטח זה ממחקרים קליניים. ניסויים מבוקרים אקראיים שפורסמו לאחרונה בנושא זה דיווחו על תוצאות קונטרוברסליות בכל הנוגע לשיפור יציבות השתלים, כאשר נערך טיפול בלייזר ברמה נמוכה בהשוואה לקבוצת בקרה.
מטרה
בהתחשב בכך שלא קיימות ראיות מספיקות לתמיכה או להפרכה של השאלה באם לטיפול בלייזר ברמה נמוכה ישנה השפעה חיובית על יציבות השתל בבני אדם, המחקר המבוקר האקראי הנוכחי נועד להעריך את ההשפעה של טיפול כזה בלייזר על יציבות שתלים המוצבים באתרים של עקירות שיניים שעברו ריפוי. השערת האפס שנבדקה הייתה כי לא ימצא הבדל ביציבות השתל לאחר התערבות של טיפול בלייזר ברמה נמוכה בשתלים שהוחדרו באתרי עצם שנרפאו, בהשוואה לקבוצת ביקורת.
לצורך המחקר הוחדרו 64 שתלים ב-33 מתרפאים שחולקו באופן אקראי לקבוצה של טיפול בלייזר ברמה נמוכה או לקבוצת ביקורת. הטיפול בלייזר כלל אפליקציה של לייזר של 808 ננומטר GaAlA לפני הכנת אתר השתל ולאחר התפירה. הכימות של יציבות השתלISQ) ) והמרחק בין השתל לבין פסגת העצם המכתשית (במילימטרים) הוערכו בעת מיקום השתל (T0) ובשלב בחירת האבטמנט לאחר 6-4 חודשים (TA). טורק ההחדרה של השתלים נע בין 10 ל-70 ננומטר (ממוצע 43.23) מדד כימות יציבות השתל ב-T0 נע בין 18 ל-95.5 (ממוצע 61.7) והמרחק הרדיוגרפי של פסגת העצם היה 2.03 מ"מ. מדד כימות יציבות השתל ב-TA נע בין 39 ל-90 (ממוצע 64.2) וההפסד הרדיוגרפי הממוצע של פסגת העצם היה 1.70 מ"מ. עם זאת, כאשר השוו החוקרים בין הטיפול בלייזר ברמה נמוכה לבין קבוצת הביקורת, לא נצפו הבדלים בהפרש מדדי הכימות של יציבות השתל או בשינויים הרדיוגרפיים סביב השתלים. מסקנת מחברי המאמר היא, כי הטיפול בלייזר ברמה נמוכה לא השפיע על יציבות שתלים שהוחדרו באתרים שעברו ריפוי, בהשוואה לקבוצת ביקורת.
de Azevedo KM, Agostini BA, Bergoli CD, et al. Influence of low-level laser therapy on implant stability in implants placed in healed sites: A randomized controlled trial. Int J Implant Dent 2021; 7: 49. doi.10.1186/s40729-021-00331-0