לדברי מחברי המאמר, זיהום בנגיף הָהֵפָּטִיטִיס-C (HCV) הוא זיהום הדם הכרוני הנפוץ ביותר, עם שכיחות מוערכת של 2.4 מיליון בני אדם בארצות הברית ועד 170 מיליון ברחבי העולם. בכ-25-15 אחוזים מבני האדם הנגועים ב-HCV מסולק הנגיף מהגוף בעצמו, אך רוב זיהומי ה-HCV הינם כרוניים עם עומס ויראלי שניתן לזיהוי, אלא אם כן טופל באופן ספציפי. למחלה ישנן אף תופעות מרובות מחוץ לכבד (EHMs), אשר דווחו בחולים עם זיהום HCV כרוני, כולל סִיאָלאָדֵנִיטִיס לימפוציטית כרונית ותסמונת סיקה, אותה לא ניתן להבחין מתסמונת סיוגרן ראשונית (SS). התופעה הסובייקטיבית של יובש בפה ((Xerostomia, דווחה בקרב 55-5 אחוזים מהחולים הנגועים ב-HCV. מחקרים קודמים הציגו קשר בין זיהום בנגיף הָהֵפָּטִיטִיס-C לתסמונת סיוגרן. בנוסף, מוקדי הסננה של לימפוציטים דמוי תסמונת סיוגרן בבלוטות הרוק (SGs) נצפו בכ-50 אחוזים מהחולים הנגועים בנגיף הָהֵפָּטִיטִיס-C, אך עם פחות נזק לרקמת הבלוטה בהשוואה לתסמונת סיוגרן. ההסננה הלימפוציטית של בלוטות הרוק בחולים הנגועים בנגיף הָהֵפָּטִיטִיס-C הינה בדרך כלל מפוזרת ומורכבת בעיקר מתאי CD8+ T, אך מחקרים דיווחו גם על דומיננטיות במידה פחותה מאשר בתסמונת סיוגרן של תאי CD4+ T. בהתאם לקריטריוני הקונצנזוס האמריקאי-אירופי לשנת 2016, הסיווג של תסמונת סיוגרן ראשונית הינו שקיום זיהום בנגיף הָהֵפָּטִיטִיס-C מהווה קריטריון לאי הכללה של סיווג של מתרפא כסובל מתסמונת סיוגרן. מבחינה מכאנית, מוצע כי נגיף הָהֵפָּטִיטִיס-C מעורב ישירות בפתוגנזה של תפקוד לקוי של בלוטות הרוק, אך המנגנון הפתוגני המדויק הגורם לקסרוסטומיה לא הובהר. מבחינת הפרקטיקה הקלינית, קווי הדמיון הללו עלולים ליצור בלבול באבחנה ובטיפול הנכון ולכן מחקר של אוכלוסיית מתרפאים זו עשוי להיות אינפורמטיבי הן ברמה הקלינית והמכניסטית לגבי ההתפתחות, האבחון והטיפול בתסמונת סיוגרן. שינויים בתפיסת היובש בפה עלולים להיגרם על ידי זיהומים ויראליים של בלוטות הרוק הקשורים להפחתת ייצור רוק, שינויים בהרכב הרוק, נפיחות בבלוטות ו/או תסמונת של תסנין של לימפוציטים. אולם, המנגנונים המולקולריים של הקסרוסטומיה הקשורה אינם מובנים היטב והינם ככל הנראה תלויי הֶקשֶר. נגיף הָהֵפָּטִיטִיס-C עלול להדביק את תאי האפיתל של בלוטות הרוק באופן ישיר, והקסרוסטומיה שחווים חולי בנגיף הָהֵפָּטִיטִיס-C עלולה להיות תוצאה של דלקת ברקמת הבלוטה, הרס של אפיתל בלוטות הרוק, ו/או זיהום של אפיתל בלוטות הרוק וכתוצאה מכך תפקוד לקוי של מסלולי ההפרשה והפרמיאביליות של מים.
מטרה
הפרויקט הנוכחי נערך על מנת לקבוע באם קסרוסטומיה קשורה לזיהום של בלוטות הרוק ונגיף הָהֵפָּטִיטִיס-C ועל מנת לאפיין את השינויים המבניים בהרכב בלוטות הרוק והרוק. 18 חולים הנגועים בהֵפָּטִיטִיס-C וסובלים מקסרוסטומיה הוערכו עבור הפרעה בתפקוד בלוטות הרוק. שישה מהחולים הללו (1-6) עברו הערכה נוספת לשינויים היסטופתולוגיים של בלוטות הרוק ושינויים בהרכב הרוק. הטכניקות בהן נעשה שימוש כוללות הערכה קלינית ומעבדתית, אולטרסונוגרפיה של בלוטות הרוק, הערכה היסטולוגית, ניתוח סיאלוכימי ופרוטאומי, והיברידיזציה באתר של RNA. לכל חולי הָהֵפָּטִיטִיס-C הייתה זרימת רוק נמוכה, סִיאָלאָדֵנִיטִיס כרונית ופיברוזיס של בלוטות הרוק וחסר נוגדנים עצמיים האופייניים לתסמונת סיוגרן .המשך הערכה של תת הקבוצה של ששת חולי הָהֵפָּטִיטִיס-C הדגים חדירה של לימפוציטים מפוזרים שהם בעיקר תאי CD8+ T, עם עלייה משמעותית במספר התאים הדלקתיים. צביעה באמצעות Alcian Blue/periodic acid-Schiff הראתה שינויים משמעותיים ביחס ובעוצמת יחידות ההפרשה האצינריות של בלוטות הרוק הקטנות של חולי הָהֵפָּטִיטִיס-C. בלוטות תת-הלסת הראו חריגות אולטרסונוגרפיות מובהקות בפרנכימה ביחס לבלוטות הפרוטיד. כמו כן נצפו שינויים משמעותיים בריכוז הנתרן ו-mucin 5b/z. למרות שלא נצפה מתאם מובהק בין ההסננה הלימפוציטית לבין מספר השנים של קיום הזיהום הכרוני של הָהֵפָּטִיטִיס-C, נצפה מתאם חיובי בין תאי אפיתל חיוביים ל-RNA של הֵפָּטִיטִיס-C לבין שנות ההדבקה בהֵפָּטִיטִיס-C. באופן עקבי עם זרימת רוק נמוכה וקסרוסטומיה, הראו החולים שינויים במספר סמנים של התפקוד האָצִינָרִי והָדוּקטָאלִי של בלוטות הרוק. שינויים בהרכב הרוק מצביעים על כך שזיהום בהֵפָּטִיטִיס-C עלול לגרום לקסרוסטומיה על ידי מנגנונים שונים מתסמונת סיוגרן.
Maldonado JO, Beach ME, Wang Y, et al. HCV Infection Alters Salivary Gland Histology and Saliva Composition. J Dent Res 2022. DOI: 10.1177/00220345211049395