מחלת החניכיים, על פי מחברי המאמר, הינה תהליך דלקתי המתפתח בעקבות שינויים בביופילם על משטחי השיניים, שכתוצאה ממנו נוצרת פגיעה ברקמות התומכות של החניכיים ובסופו של דבר אובדן שיניים. למרות שהאתגר החיידקי הכרחי להתפתחות המחלה, גורמים נוספים כגון הרגלים ומצבים מערכתיים מעורבים לעיתים קרובות באטיולוגיה ובפתוגנזה של המחלה. סגר פתוגני מוגדר ככוחות סגר מוגזמים (מגע מוקדם והפרעות), העלולים לגרום לפגיעות במערכת הסטומטוגנתית, כולל רקמות השיניים והחניכיים. נזק לשיניים מהסגר בא לעיתים קרובות לידי ביטוי בשינויים בלתי הפיכים כגון בלאי של שחיקה, סדקים, ובמקרים חמורים, שברים. לעומת זאת, הנגעים ברקמת החניכיים והעצם כתוצאה מכוחות סגר מוגזמים (טראומה אוקלוזאלית) הינם דלקתיים ובסופו של דבר מביאים להסתגלות של רקמות החניכיים התומכות. תפקיד הסגר בהתפתחות מחלת החניכיים נחקר בעבר ומחקרים במודלים של בעלי חיים הראו בבירור שבהיעדר רובד, כוחות סגר מוגזמים אינם גורמים לאובדן התאחיזה של החניכיים.
תהליך דלקתי כתוצאה מפעולה מוגזמת של כוחות הסגר מוביל לניידות מוגברת ולאובדן העצם הקורטיקאלית והאזור הפרי אפיקאלי. סימנים אלה של טראומה אוקלוזאלית התהפכו לאחר שבוצעה התאמה סיגרית.
במחקרים רטרוספקטיביים וחתך מוצלב נמצא קשר בין אי-התאמות של הסגר לבין עומק הכיסים, כמו גם אובדן התאחיזה הקלינית לאורך זמן. עם זאת, עוצמת ההשפעה על פרמטרים של החניכיים בין הקבוצות עם ובלי הפערים בסגר היו זניחים (<0.9 מ"מ). בסקירה שיטתית עדכנית הגיעו החוקרים למסקנה שקיים קשר מסויים בין טראומה מהאוקלוזיה או אי התאמה אוקלוזאלית ומחלת החניכיים אלא שהראיות המצביעות על שינויים בהתקדמות המחלה חלשות ועד כה לא התקיימו מחקרי מקרים עם בקרה.
מטרה
מחקר הבקרה הרטרוספקטיבי הנוכחי נערך על מנת להעריך את הקשר בין טראומה אוקלוזאלית למחלת החניכיים. בניתוח הסטטיסטי נכללו 167 משתתפי מקרה ו-205 בקבוצת הבקרה. טראומה אוקלוזאלית הייתה הנושא העיקרי שנחקר והיא נבדקה ונרשמה הן בקרב המקרים והן הבקרה. המקרים הוגדרו כמתרפאים עם אבחנה קלינית של מחלת חניכיים, ללא קשר לחומרתה בפגישה הראשונה. המקרים כללו את מונחי האבחון הבאים: מחלת חניכיים אגרסיבית, מחלת חניכיים במבוגרים ומחלת חניכיים כרונית. מתרפאים עם מחלת חניכיים הציגו ≥2 אתרים לא צמודים אינטרפרוקסימליים עם אובדן תאחיזה קלינית (CAL), עומק כיסים של ≥4 מ"מ (PD) ודימום בעת בדיקת מחדר (BOP), ונתגלה אובדן עצם בצילומי רנטגן. משתתפי קבוצת הבקרה כללו בני אדם מאותו מקור אוכלוסייה אך ללא מחלת חניכיים או לאחר טיפול מוצלח. משתנים קליניים נוספים נרשמו גם כן לאנליזה נוספת. הקשר בין הטראומה לבין מחלת חניכיים נקבע על ידי יחס סיכויים וניתוח רגרסיה לוגיסטית מותאם למערפלים. שחזורי אמלגם, סגר פתוגני וטראומה אוקלוזאלית התגלו לעיתים תכופות יותר במשתתפי המקרה בהשוואה לבקרה. התפוצה של סגר פתוגני וטראומה אוקלוזאלית היו דומים לפי השלב וסוג של דלקת חניכיים. ניתוח רגרסיה לוגיסטית הראה קשר מובהק לעישון סיגריות, מצבים מערכתיים, שחזורי אמלגם, סגר פתולוגי, וטראומה אוקלוזאלית עם מחלת החניכיים. לאחר התאמה למשתנים מערפלים במודל, נותרו שחזורי אמלגם וטראומה אוקלוזאלית קשורים מאוד למחלת החניכיים.
מסקנות מחברי המאמר הן כי טראומה סגרית קשורה באופן הדוק למחלת החניכיים. לדבריהם, דרושים מחקרים פרוספקטיביים ארוכי טווח על מנת להבין טוב יותר את ההשפעה של מצבי הסגר והחניכיים.
Camilo Rios C, Campino JA, Posada-Lopez A. Occlusal trauma is associated with periodontitis: A retrospective case-control study. J Periodontol 2021; 92: 1788-1794