השפעת ליקויים קוגניטיביים ודמנציה על בריאות הפה והשימוש בשירותים דנטליים

מחברי המאמר קובעים כי עקב שינויים דמוגרפיים, יצטרכו רופאי השיניים

להתמקד בעתיד בטיפולים של קבוצות הטרוגניות של מתרפאים זקנים ומבוגרים מאוד. רופאי השיניים יכולים להתמודד בהצלחה עם האתגרים של קבוצת מתרפאים ספציפית זו רק בעזרת שילוב של ידע דנטלי והכשרה בינתחומית (למשל גריאטריה, אתיקה, מדעי הסיעוד וכו'). יתר על כן, מיומנויות פסיכו-סוציאלית כגון ניהול המתרפא ותפיסות תקשורת הקשורות לדמנציה נדרשים אף הם לשם פיתוח יחסים ידידותיים לקשישים. דמנציה היא אחד האתגרים החברתיים הגדולים לאור המספר ההולך וגדל של אנשים הסובלים מהמחלה. עם מגמת העלייה לדבריהם עד שנת 2050, בסביבות 315,400 בני אדם בשוויץ צפויים לסבול מדמנציה. הצלחות טיפולי המניעה ברפואת השיניים מביאות לעלייה גבוהה יותר במספר השיניים בקרב בני אדם מבוגרים וזקנים מאוד. העלייה בגיל האוכלוסייה יחד עם התרחשות מחלות נלוות כמו דמנציה דוחקת באנשי המקצוע לפעול למען בריאות פה טובה על מנת למנוע כאבים וצורך בטיפולי חירום בקרב בני אדם זקנים ומבוגרים מאוד עם וללא דמנציה. דמנציה גורמת לאובדן תפקודים קוגניטיביים כגון חשיבה, זיכרון, היגיון וכישורי ההתנהגות. פונקציות מופחתות אלו משפיעות על המיומנויות והיכולות (כגון זיכרון, כישורי שפה, תפיסה חזותית, פתרון בעיות, ניהול עצמי והיכולת להתרכז ולשים לב) שהינם חיוניים לחיי היום יום ולפעילויות בני אדם. הכרת קבוצת המתרפאים הזו במונחים של רמות טיפולי השיניים, שכיחות והתרחשות אפשרית של מחלות הפה ואפשרויות הטיפול מוגבלת מאוד ולדעת המחברים עקב נתוני המחקר המוגבלים הזמינים, קיים צורך דחוף למחקר בתחום הזה.

בריאות הפה תלויה בשימוש הרגיל בשירותים הדנטליים. ניצול שירותים אלו תלוי במספר גורמים והניצול תלוי באפשרויות הגישה לשירותים הדנטליים, מצב אשר מקשה על בני אדם עם דמנציה הזקוקים לטיפול ועל המצב הקוגניטיבי. הגישה לשירותים הדנטליים מאפשרת אבחון מוקדם, מניעה וטיפול קליני במחלות הפה כגון עששת או מחלות החניכיים. לכן סביר להניח שניצול שירותים דנטליים על ידי בני אדם עם דמנציה מופחת ועלולה להשפיע לרעה על בריאות הפה.

מטרה

המחקר הנוכחי מבקש לבחון השפעת דרגות שונות של ליקוי קוגניטיבי ודמנציה על בריאות הפה וניצול השירותים הדנטליים. החוקרים ערכו ניתוח חתך של נתונים של מחקר הפיילוט – OrBiD, אשר עסק בבריאות הפה, בכוח הנשיכה ובדמנציה. 137 נבדקים חולקו לחמש קבוצות דמנציה על בסיס מיני-מבחן של המצב הנפשי (MMES):

1. ללא דמנציה – MMSE 28-30
2. ליקוי קוגניטיבי קל – MMSE 25-27
3. דמנציה קלה – 18-24 MMSE
4. דמנציה בינונית – MMSE 10-17
5. 5. דמנציה קשה MMSE <10

נאסף מידע אודות השימוש בשירותי רפואת השיניים ופרמטרים של בריאות הפה (מדד DMFT, דרגת השיקום, מדד בדיקת החניכיים, דימום בעקבות בדיקה, אינדקס היגיינת הפה, אינדקס היגיינת התותבות). עלייה בדמנציה הביאה להפחתה משמעותית בשימוש בשירותים דנטליים. יתר על כן, עם הגדלת הליקוי הקוגניטיבי/דמנציה היה הבדל משמעותי במספר השיניים עם עששת, אך לא במספר השיניים עם סתימות או השיניים החסרות או מדד ה-DMFT עצמו. עם העלייה ברמת הדמנציה ירדה דרגת השיקום והיגיינת הפה והתותבות התדרדרו באופן משמעותי. עם זאת, נדרש טיפול חניכיים עבור כל המשתתפים, ללא תלות בדרגת הדמנציה שלהם, אך מדד הדימום בזמן בדיקה עלה עם העלייה בדמנציה.

מסקנות מחברי המאמר הן, כי המחקר הנוכחי מצביע על השפעה של ליקוי קוגניטיבי ודמנציה על בריאות הפה ועל השימוש בשירותים הדנטליים. עם זאת, לא ניתן להסיק מסקנות לגבי השפעת התנהגות הניצול של השירותים על בריאות הפה בקרב בני אדם עם דמנציה.

Jockusch J, Hopfenmuller W, Nitschke I. Influence of cognitive impairment and dementia on oral health and the utilization of dental services: Findings of the Oral Health, Bite force and Dementia Study (OrBiD). BMC Oral Health (2021). doi.org/10.1186/s12903-021-01753-3