מיקום שתלים בחלק האחורי חסר השיניים במקסילה עשוי להיות מאתגר בשל גובה לא מספיק של העצם השיורית. כאשר נשמרים יחסים מספקים בין הלסתות, הרמת רצפת הסינוס עשויה לייצג אפשרות בטוחה ואמינה להגדלת הגובה הזמין של העצם על מנת לאפשר מיקום של שתלים. שיטות להרמת גובה רצפת הסינוס בגישה לטרלית או טרָנסקרֵסטָאלִית נחקרו רבות מאז הצגתן, והראו יכולת ניבוי קלינית מצוינת לטווח ארוך והתרחשות מוגבלת של סיבוכים, תוך כדי או לאחר הניתוח. מחברי המאמר מציינים כי מטה-אנליזות שנערכו בשנים האחרונות הראו כי שיעורי ההישרדות של שתלים לחמש שנים שהוחדרו לסינוסים שעברו אוגמנטציה הינם 98 אחוזים לגישה הלטרלית ו-94 אחוזים לגישה הטרָנסקרֵסטָאלִית. פתולוגיות סביב שתל מייצגות את הגורם המוביל לכישלון מאוחר של השתלות שיניים. על פי ההגדרה הנוכחית, פרי-אימפלנטיטיס הינו מצב פתולוגי הקשור לרובד המתרחש ברקמות סביב שתלים, ומאופיין בדלקת ברירית סביב השתל ואובדן הדרגתי של העצם התומכת. ישנן עדויות חזקות לכך שהאטיולוגיה רבת הגורמים של מחלה זו קשורה להיסטוריה של מחלת חניכיים ועמידה נמוכה בצרכים של טיפולי פה ביתיים ותחזוקה מניעתית קבועה, אם כי נראה שהמיקרוביום הקיים סביב שתלים ובאזור החניכיים מייצג מערכות אקולוגיות שונות באופן מובהק. גורמי סיכון אפשריים אחרים כגון עישון, סוכרת, עומס אוקלוזאלי, היעדר רירית קֵרָטינית, הימצאות עודפת של צמנט וביו-קורוזיה נחקרו בהרחבה אך תפקידם עדיין אינו ברור. בספרות אין גם מספיק מידע לשם בירור קיומם של הבדלים בפתופיזיולוגיה ושכיחות פרי-אימפלנטיטיס בשתלים המוחדרים בעצם שלא טופלה או באתרים שעברו אוגמנטציה. במטה-אנליזה שנערכה לאחרונה, לא הצליחו החוקרים להסיק מסקנות בנושא זה, עקב האיכות הנמוכה של המחקרים שנכללו ושהיו בעלי הטרוגניות גבוהה בנוגע לדגימה של המתרפאים והגדרות המקרה של הסיבוכים הביולוגיים הקיימים.
מטרה
מחקר החתך הרב-מרכזי הנוכחי נועד להעריך את השכיחות של פרי-אימפלנטיטיס בשתלים שהוחדרו למקסילה שעברה אוגמנטציה של הסינוס ולנתח את השפעת גורמי הסיכון האפשריים. המחקר נערך בארבעה מרכזים כולל מתרפאים שטופלו באמצעות שתלים לאחר שעברו אוגמנטציה של הסינוס בגישה לטרלית או טרָנסקרֵסטָאלִית. הנתונים הקליניים והאנמנזה נאספו באמצעות טופס סטנדרטי. בוצעו ניתוחי רגרסיה לוגיסטית הן למשתנים ברמת השתל והן ברמת המתרפא. לאחר מכן, נבנה מודל לוגיסטי בעל אפקט מעורב לניתוח משתנים המתואמים עם התרחשות פרי-אימפלנטיטיס.
לצורך המחקר הוערכו 156 מתרפאים (61 זכרים ו-95 נקבות; גיל ממוצע: 60.9 ± 11.6 שנה) עם 315 שתלים שהוחדרו לסינוסים מקסילריים שעברו אוגמנטציה במעקב שנמשך בין שנה לבין 18 שנה. שבעה שתלים בשבעה מתרפאים אבדו בעבר בעקבות פרי-אימפלנטיטיס (2.2 אחוז ו-4.5 אחוז ברמת השתל והמתרפא, בהתאמה); 250 שתלים לא הראו סימנים למחלות סביב השתלים (79.4 אחוזים), ב-34 שתלים התגלה מצב של מוקוזיס (10.8 אחוזים) ו-24 שתלים נפגעו מפרי-אימפלנטיטיס (7.6 אחוז). נתונים מקבילים שהוערכו ברמת המתרפא היו 125 (80.1 אחוזים), 17 (10.9 אחוז) ו-14 (9.0 אחוז) בהתאמה. בניתוח הסטטיסטי נמצא כי היסטוריה של מחלת חניכיים, הרמת סינוסים בגישה הלטרלית והרמת רצפת סינוסים בשלב אחד היו מתואמים באופן משמעותי עם התרחשות של פרי-אימפלנטיטיס.
מסקנות מחברי המאמר הן, כי במחקר הנוכחי אושר כי היסטוריה של מחלת חניכיים מהווה גורם סיכון להתפתחות פתולוגיות סביב שתלים. בנוסף, הן גישת החלון הלטרלי והן הרמת גובה רצפת הסינוס בשלב אחד מייצגים גורמי סיכון משמעותיים להתפתחות פרי-אימפלנטיטיס.
Stacchi C, Troiano G, Rapani A, et al. Factors influencing the prevalence of peri-implantitis in implants inserted in augmented maxillary sinuses: A multicenter cross-sectional study. J Periodontol 2021; 92: 1117-1125