השפעת היגיינת פה ביתית אינטרפרוקסימלית על פרמטרים קליניים וסמנים ביולוגיים דלקתיים במתרפאים המקבלים תחזוקה של החניכיים

טיפול תחזוקת החניכיים (PMT) הוא המפתח לניהול מחלת החניכיים לאורך זמן, במיוחד באזורים אינטרפרוקסימליים אחוריים שבהם המחלה נפוצה יותר והיגיינת הפה קשה יותר. הטיפול ניתן בדרך כלל על ידי שיננית, בין אם במרפאת חניכיים מיוחדת או במרפאה כללית, והוא מתמקד בהוראות היגיינה של הפה עם או בלי התערבויות משלימות וקליניות. מחקרים הראו כי כלי טיפול נוספים עשויים להוות מרכיב בשמירה על יציבות הטיפול הביתי ולתפקד טוב יותר מצחצוח שיניים בלבד. עם זאת, עם מספר רב של כלי עזר נוספים בשוק, יכול להיות קשה לקבוע איזו דרך היא היעילה ביותר עבור מתרפאים אלו. המדידות הקליניות המשמשות לקביעת יציבות מצב החניכיים במהלך התחזוקה הם עומק הכיסים (PD) ודימום בעקבות בדיקה (BOP), כמו גם רמת התאחיזה הקלינית (CAL). עליה בעומק הכיסים ודימום מתמשך מתריעים בדרך כלל בפני השיננית כי שיטות הטיפול הביתי זקוקות לשיפור ו/או כי יש לבצע טיפול נוסף. כלי טיפול נוספים לתוכניות היגיינת הפה הביתיות לא נחקר בהרחבה בקרב מתרפאים אשר עוברים טיפול של תחזוקת החניכיים. במחקר עוקבה פרוספקטיבי אשר בוצע היטב באמצעות מדידות של כל הפה נמצא שגם מברשות לטיפול בין השיניים וגם מכשירי שטיפה של הפה הפחיתו חזרה של מחלת החניכיים במהלך תקופה של שש שנים. לדעת מחברי המאמר, למידע נוסף על חקר אתרים אינדיבידואלים פגיעים יהיה ערך בהבנה כיצד עשויות התערבויות ספציפיות לאתר לעבוד.

 

מטרה

 

השערת המחקר הנוכחי הייתה כי בקרב מתרפאים המקבלים טיפולי תחזוקה של החניכיים, מברשות אינטרפרוקסימליות הן יותר יעילות ממכשירי שטיפה של הפה בהפחתת המדידות הקליניות והסמנים הביוכימיים של דלקת בכיסים אינטרפרוקסימליים אחוריים. בנוסף, שיערו החוקרים כי השימוש במכשיר מעקב על שיתוף הפעולה של המתרפאים יוסיף להפחית את הפרמטרים הללו בהשוואה למברשת אינטרפרוקסימלית בלבד. במחקר השתתפו 76 מתרפאים עם מחלת חניכיים בשלבים IV-III של דרגה B ו-PD אינטרפרוקסימלי אחורי של 7-5 מ"מ עם דימום חולקו באקראי לקבוצות:

(1) מברשת אינטרפרוקסימלית בלבד (IB; n=26)

(2) מברשת אינטרפרוקסימלית עם התקן מעקב (TD; n=23)

(3) מכשיר שטיפה של הפה (OI; n=27)

המשתתפים השתמשו במכשירים פעם ביום במשך שישה שבועות. מדידות קליניות (PD, CAL, PI, BOP, GI) ודגימות נוזל חריץ החניכיים (GCF) נאספו בקו הבסיס ולאחר שישה שבועות. כל הקבוצות הראו ירידה משמעותית ב-PD ו-CAL (≥1.1 מ"מ) ושיפור ב-BOP (≥56 אחוזים) ו-GI (≥82 אחוזים) באתרי הניסוי ללא הבדלים בין הקבוצות. קבוצות ה-IB ו-IB+TD הראו ירידה משמעותית ב-PI (≥0.9). בכל הקבוצות הצטמצמה רמת ה- Interleukin (IL)-1βאך בקבוצת IB+TB יותר מאשר בקבוצת OI. IL-10 הצטמצם בקרב כל הקבוצות, בעוד אינטרפרון-גמא גדל באופן משמעותי בכל הקבוצות.

 

מסקנות

 

לדברי מחברי המאמר, השימוש במברשת אינטרפרוקסימלית בלבד ושטיפה של הפה שיפרו את הפרמטרים הקליניים של PD ו-CAL והפחיתו את הסמנים הדלקתיים (BOP, GI, GCF IL-1β). המברשת עצמה הייתה טובה יותר בהפחתת הרובד האינטרפרוקסימלי. מיכשור המעקב לא שיפר משמעותית את הפרמטרים הקליניים

בהשוואה בין הקבוצות.

 

Moore GC, Smith KT, Christiansen MM, et al. Effect of interproximal home oral hygiene on clinical parameters and inflammatory biomarkers in patients receiving periodontal maintenance. J Periodontol 2023; 94: 848-857

 

הערה של פרופ' צבי שוורץ DMD, PhD

המאמר בוחן את היעילות לניקוי בין-שיני בטיפול בחולים פריודונטלים בשלב התחזוקה. המחקר בדק 76 מתרפאים עם כיסים של 7-5 מ"מ למשך שישה שבועות, אשר צחצחו פעם ביום. המתרפאים חולקו ל-3 קבוצות 1) צחצוח בין-שיני; 2) צחצוח בין-שיני עם צובען רובד; 3)שטיפות.

התוצאות הראו שיפור בכל המדדים הקליניים ופקטורים של דלקת בנוזל החניכיים שנבדקו במתרפאים בכל הקבוצות ללא יתרון לאחת הקבוצות. רק לגבי רמת הרובד נמצא כי ההברשה נותנת תוצאה טובה יותר מהשטיפה המקומית.

זהו מחקר חשוב שמנסה ללמוד את השיטה היעילה לשמור על היגיינה אורלית בזמן תחזוקה של מתרפאים פריודונטלים ומראה כי כל השיטות יעילות, למרות שהברשה יעילה יותר מאחר שמונעת רובד בצורה יותר יעילה.

חסרונות המחקר הינם זמן המעקב הקצר וביצוע תחזוקה ולא טיפול במטופלים הסובלים מכיסים בעומק מעל 5 מ"מ. מטריד גם חוסר ההתאמה בן מדד הדלקת והרובד בתוצאות המחקר.