לויקופלקיה אורליתOL) ) היא מחלה שכיחה של רירית הפה. ארגון הבריאות העולמי (WHO) מגדיר את OL כפלאק לבן המופיע על רירית הפה, לא ניתן להסרה בניגוב הרירית, ואינו כולל היפרקרטוזיס פשוט שאינו נעלם לאחר הסרת גורמי גירוי מקומי ולא מוכר כמחלת ריריות אחרת. בתהליך של אבחון וטיפול קליני, OL מסווגת כמחלה בלעדית לפני אבחון היסטופתולוגי, אותה ניתן לסווג רק על ידי הניסיון של מומחים לתחום. OL הינה גם בעלת פוטנציאל להפוך לממאירה בצורה של קרצינומה של תאי קשקש בפה (OSCC), שהינו הגידול הממאיר השכיח ביותר באזור הפה והלסת.
שיעור ההיארעות והתמותה של OSCC מראים מגמת עלייה כל שנה במחקרים אפידמיולוגיים רבים. גילוי מוקדם, כולל סקר של אוכלוסיות אסימפטומטיות יחד עם הגדלת המודעות לסימנים ותסמינים מוקדמים, מעלים את ההסתברות לפרוגנוזה טובה יותר בטיפול ב-OSCC. הסיכון לטרנספורמציה ממאירה מ-OL הינו נושא שנחקר רבות בשנים האחרונות, אך עקב שינוי הקריטריונים לאבחון בשנת 1978 על ידי ארגון הבריאות העולמי, הוא שנוי המחלקות מבחינת שיעור ההתמרה ומבחינת גורמי סיכון.
מטרה
בעבודה זו ביצעו החוקרים מטה-אנליזה, שמטרתה לחקור את שיעור הטרנספורמציה הממאירה של OL בהתבסס על גודל מדגם גדול, תוך ניתוח גורמי הסיכון הרלוונטיים, לרבות הביטויים הקליניים והמאפיינים הפתולוגיים והדמוגרפיים. המחקר היה מסוג מטא-אנליזה שכלל חיפוש ביבליוגרפי בתשעה מאגרי מידע אלקטרוניים עבור נתונים על קצב הטרנספורמציה הממאירה של OL. תוצאות המחקר הראו כי השיעור המאוחד של הטרנספורמציה הממאירה של OL עבור כלל האוכלוסייה המתוארת ב-26 מחקרים שנכללו היה 7.20 אחוז. לנגעים לא הומוגניים, דרגות גבוהות יותר של דיספלזיה, מיקום הנגע (לשון ואזורים שונים), ומגדר נשי היו השפעות משמעותיות על הטרנספורמציה.
מסקנות
OL נוטה להתפתח ל-OSCC בשיעור של 7.2 אחוז ולכן מתרפאים עם גורמי סיכון משמעותיים לטרנספורמציה ממאירה צריכים להיות מנוטרים בצורה רציפה.
נגעים מולטיפוקליים על הלשון או רצפת הפה נמצאים בסיכון גבוה יותר להתפתח ל-OSCC. הסיבה האפשרית יכולה להיות שלאתרים אלה יש מאפיינים היסטולוגיים ייחודיים והם נגישים יותר לחומרים מסרטנים כגון אלכוהול וטבק.
ההסתייגות של המאמר היא בצורך בעוד מחקרים פרוספקטיביים בקנה מידה גדול על מנת לאמת התוצאות שנצפו, וזאת בשילוב קריטריונים לאבחון קליני-פתולוגי, שיטות רישום/הערכה סטנדרטיים של גורמי הסיכון והנחיות מעקב ארוכות טווח.
Guan JY, Luo YH, Lin YY, et al. Malignant transformation rate of oral leukoplakia in the past 20 years: A systematic review and meta-analysis. J Oral Pathol Med 2023; 52: 691-700
הערת פרופ' דורון אפרמיאן
מנהל המחלקה לרפואת הפה, סדציה ודימות מקסילופציאלי, הפקולטה לרפואת שיניים של האוניברסיטה העברית והדסה ירושלים.
במאמר סקירה זה בוצעה מטה-אנליזה לבחינת שכיחות ההתמרה הסרטנית של נגעי לויקופלקיה בחלל הפה.
יש לזכור, כי מדובר במאמר המתבסס על ניתוחים סטטיסטיים של נתוני פרסומים קודמים ולכן יש להדגיש כי ברמה הפרטנית יש לנהוג לכל נגע מקבוצת הנגעים הלבנים או לבנים אדומים באותה מתכונת לפי הצעדים הבאים:
- בכל מטופל ובכל תחילת טיפול יש לבצע בדיקה פיזיקלית חוץ פומית כולל בדיקת קשריות ונפיחויות בצוואר ובפנים ולאחר מכן בדיקה קפדנית של כל הרקמות הרכות בחלל הפה כולל הלשון, רצפת הפה והחניכיים.
- יש לאמץ שיטת בדיקה מוסדרת שהרופא חוזר עליה בצורה שיטתית, על מנת לא לפספס נגעים חשודים.
- יש לבצע תיעוד צילומי ומילולי של כל נגע חשוד בפגישה הראשונה וגם בפגישות העוקבות, ולתעד במלל גם בתיק המטופל תוך התייחסות לגודל, צבע, גבולות ומרקם הנגע/ים.
- יש לבצע סילוק גורמים מגרים כגון שחזורים לקויים ותלוליות חדות ובמידה ואין שיפור משמעותי לאחר שבועיים, יש להפנות למומחה לרפואת הפה או כירורג פה ולסת.
- על פי מאמר זה וגם על פי פרסומים אחרים, הסיכוי להתמרה סרטנית של לויקופלקיה על הלשון או ברצפת הפה או במקרים של מספר נגעים הוא גבוה יותר. יחד עם זאת יש לאמץ את הכלל "כשיש ספק – אין ספק", כלומר אם הרופא מתלבט לגבי אבחון נגע ברקמה הרכה או הקשה, עליו לשלוח למומחה. אמנם קיימים היום אמצעים נוספים לאבחון ומעקב אחר נגעים כגון שימוש באור מקוטב, צביעות רקמה וביומרקרים ברוק, אך נכון להיום הם אינם מספיק אמינים ולכן ברוב המקרים אינם מהווים תחליף לנטילת דגימה מהנגע החשוד לבדיקה פתולוגית.
- יש לזכור כי גם לאחר הסרת הנגע שאפילו אם יתברר כנגע טרום ממאיר, יש סיכוי שהנגע יחזור ולכן על הרופא המטפל לבדוק ולתעד את אזור הסרת הנגע בכל ביקור של המטופל. נקודה זו מקבלת משנה תוקף לאחר הסרת נגע סרטני או במידה ואובחנו מספר נגעים.
- יש לעדכן את רופא המשפחה או הרופא הכללי במידה ונמצא נגע, כולל תיעוד תיאור הנגע.