מחברי המאמר מציגים את הרקע להמלצות של האקדמיה האמריקאית לרדיולוגיה אורלית ומקסילופציאלית. לדבריהם, רופאי השיניים משתמשים בקרני רנטגן על מנת לצלם את אזורי השיניים והפה וניתן להשתמש ברנטגן על מנת להעריך סימפטומים או לגלות מחלה נסתרת בחולים אסימפטומטיים. בהדמיה הנקודתית שנערכת במרפאת השיניים הם כוללים הדמיות תוך-אורליות, צילומים פנורמים, צפלומטרים וטומוגרפיה ממוחשבת בקרן קונוס (CBCT). בנוסף, רופאי השיניים שולחים מתרפאים לביצוע טומוגרפיה ממוחשבת של רב-גלאי (CT) על מנת להעריך מצבים פתולוגיים בלסתות וברקמות הרכות. כאשר שולחים להדמיה, רופאי שיניים חייבים לשקול את היתרונות והמגבלות של טכניקות ההדמיה השונות וההתאמה האישית של הבדיקה הרדיוגרפית כדי לענות על צרכי האבחון של כל תרחיש מצד המתרפא. למרות שמטרות האבחון הן ספציפיות למצב הנתון, העקרונות הבאים המנחים את הצורך בהדמיה רדיולוגית הם זהים:
- ההדמיה ככל הנראה תספק תשובות לשאלות האבחון העומדות על הפרק.
- טכניקות ההדמיה יצמצמו את מינון הקרינה של המתרפא ויספקו את המידע הדרוש לאבחון.
- היתרונות מההדמיה צריכים לעלות בהרבה על הסיכונים המשוערים הקשורים לקרינה.
יישום הולם של עקרונות אלה מבטיח את הבטיחות והיעילות של הדמיה באמצעות קרני רנטגן. ההשפעות הנגרמות על ידי קרינה מסווגות כהשפעות סטוכסטיות ותגובות של הרקמות. השפעות סטוכסטיות (בעלות התפלגות של הסתברות אקראית או דפוס שניתן לנתח באופן סטטיסטי אך לא ניתן לחזות במדויק) הנובעות משונות ברצף ה-DNA ותיקון שגוי של נזק ל-DNA שנגרם מקרינה. השפעות סטוכסטיות מתרחשות ללא סף, תוך שימת דגש על הצורך למזער מינון על מנת למזער סיכונים הקשורים לקרינה. שינויים ברצף ה-DNA המתרחשים בתאים סומטיים עשויים להתבטא בניאופלזיה, ויש עדויות חזקות לניאופלזיות הנגרמת על ידי קרינה בבני אדם שנחשפו לקרינה מייננת. לעומת זאת, שינויים ברצף ה-DNA המתרחשים בתאי הרבייה עלולים לגרום להשפעות תורשתיות המתבטאות בצאצאי החולה החשוף. בניגוד לסרטן המושרה מקרינה, אין עדות להשפעות תורשתיות הנגרמות על ידי קרינה בבני אדם. תגובות רקמות מתרחשות רק כאשר המינון עולה על סף מסוים. מינון הסף (כלומר, המינון המינימלי הגורם להשפעה ניכרת ב-1 אחוז מהקבוצה המוקרנת) משתנה בהתאם להשפעה ולרקמת ההתרחשות. המינונים בהם נעשה שימוש בעת רדיוגרפיה דנטלית ומקסילופציאלית נמצאים פי כמה אלפים מתחת למינוני הסף להתרחשות של תגובות רקמות, ולכן אין סיכון לתגובות של הרקמות מרדיוגרפיה כזו.
מטרה
על מנת לסייע לרופאי השיניים בפעולות אלו, האקדמיה האמריקאית לרדיולוגיה דנטלית ומקסילופאציאלית וארגונים נוספים פיתחו מסמך הנחיות המתאר את דרכי בחירת המתרפאים לבדיקות רדיולוגיות ויישום נוהלי בטיחות הקרינה. הוועדה בחנה מאמרים ודוחות העוסקים בהגנה מפני קרינה ומחקרים אשר דיווחו על מינוני הקרינה לגונדות, לשדיים ולבלוטת התריס הנגרמים בעת הדמיה דנטלית. בהתחשב בהיעדר השפעות תורשתיות הנגרמות מקרינה בבני אדם ובמינון הזניח לגונדות ולעובר מהדמיה דנטלית ומקסילופציאלית, ממליצה הוועדה להפסיק את המיגון על הגונדות, על מבני האגן ועל עוברים במהלך כל הליכי ההדמיה הרדיוגרפית הזו. בהתבסס על מינוני קרינה מהדמיית מקסילופציאלית בו זמנית, סברה הוועדה כי הסיכונים מסרטן בלוטת התריס זניחים וממליצה שלא להשתמש במיגון בלוטת התריס במהלך הדמיה תוך אורלית, צילומים פנורמים, צפלומטרים וטומוגרפיה ממוחשבת בקרן קונוס.
מסקנות
מחברי הצהרת העמדה הזו קובעים כי היא נועדה ליידע ולחנך את הקורא לגבי ההתפתחויות העדכניות הנוגעות לנוהלי ההגנה מפני קרינה ומספקת הדרכה פשוטה וחד משמעית לצוותי רפואת השיניים כיצד ניתן ליישם את ההנחיות הללו.
Benavides E, Bhula A, Gohel A, et al. Patient shielding during dentomaxillofacial Radiography. Recommendations from the American Academy of Oral and Maxillofacial Radiology. J Am Dent Assoc 2023; 154(9): 826-835