הספרות העדכנית מצביעה על יתרון ברור לפוטוגרמטריה ברישום המיקום התלת־ממדי של השתלים, אך עדיין אין די ראיות להוכיח עליונות ארוכת טווח של השיקום הקליני כולו.

שיקום קשת מלאה על גבי שתלים הוא מן המצבים התובעניים ביותר ברפואת השיניים הדיגיטלית. בניגוד לשיקום יחידה בודדת, שבו סטייה מקומית קטנה עשויה להיות נסבלת, בשיקום מוברג המחבר ארבעה עד שישה שתלים עלולה הצטברות של טעויות במיקום או בזווית לפגוע בהתאמה הפסיבית של המבנה. הסורק האינטרא־אורלי בונה את המודל באמצעות חיבור רציף של תמונות, ולכן המרחק בין השתלים, היעדר נקודות ציון אנטומיות, ניידות הרקמות, השתקפויות ומסלול הסריקה עלולים להגדיל את שגיאות ה־stitching לאורך הקשת. הפוטוגרמטריה פועלת אחרת: היא מודדת ישירות את היחסים המרחביים בין סמנים אופטיים המחוברים לשתלים, בלי להסתמך על חיבור רציף של פני הרקמות. מכאן נובעת ההשערה שהיא מספקת רישום אמין יותר של מיקום השתלים.

הספרות מהשנתיים האחרונות מחזקת השערה זו. סקירה שיטתית ומטא־אנליזה של Pozzi ועמיתיו, שפורסמה בשנת 2025, מצאה כי סטריאופוטוגרמטריה הציגה Trueness ו־Precision גבוהים יותר מסריקה אינטרא־אורלית ברישום שתלים בקשת מלאה. החוקרים הדגישו גם כי בסריקות IOS הופיעו לעיתים סטיות קיצוניות גדולות יותר, ממצא חשוב במיוחד כאשר השיקום מתוכנן כמבנה קשיח ורציף [1]. מטא־אנליזה נוספת, שכללה 14 מחקרים ופורסמה בסוף 2025, מצאה יתרון מובהק לפוטוגרמטריה הן בסטיות המרחק והן בסטיות הזווית, מבחינת הנכונות והחזרתיות של המדידה [2]. מטא־אנליזות נוספות הגיעו למסקנה דומה, אם כי ציינו הטרוגניות בין המערכות, מודלי המחקר ושיטות חישוב הסטייה [3,4]. (⁠PubMed)

גם מחקרים קליניים תומכים ביתרון זה. במחקר פרוספקטיבי מ־2025 שכלל 13 קשתות מחוסרות שיניים הנתמכות בארבעה שתלים, הסטייה הליניארית הממוצעת הייתה 30.7 מיקרון בפוטוגרמטריה אינטרא־אורלית לעומת 59.8 מיקרון בסריקה אינטרא־אורלית רגילה; הסטייה הזוויתית הממוצעת הייתה 0.78 לעומת 1.4 מעלות, בהתאמה. יתרונה של הפוטוגרמטריה היה מובהק, ובניגוד ל־IOS, הדיוק שלה לא הושפע מסוג הלסת [5]. במחקר קליני מוצלב נוסף, שבו נסרקו 19 קשתות מחוסרות שיניים חמש פעמים בכל שיטה, הציגה הפוטוגרמטריה Precision גבוה יותר בכל מדדי ההשוואה. בסריקות IOS נמצאה חזרתיות נמוכה יותר בלסת התחתונה, בעוד שבפוטוגרמטריה לא נמצאה השפעה משמעותית של סוג הלסת [6]. (⁠ScienceDirect)

אולם דיוק מטרי אינו זהה בהכרח לעדיפות קלינית כוללת. רוב המחקרים מודדים את התאמת קובץ הסריקה לקובץ ייחוס, ולא תוצאות כגון מספר ההתאמות הנדרש במעבדה, זמן המסירה, שברים, התרופפות ברגים, אובדן עצם או שרידות השיקום לאורך שנים. גם הסף שמעליו סטייה נעשית בלתי קבילה קלינית אינו אחיד בספרות. לפיכך, ניתן לומר בביטחון שפוטוגרמטריה מתעדת בדרך כלל את מיקום השתלים בדיוק ובחזרתיות טובים יותר, אך עדיין מוקדם לקבוע שהדבר מוביל באופן עקבי לשרידות גבוהה יותר של התותבת או השתלים.

לפוטוגרמטריה גם מגבלה מהותית: היא מתעדת את מיקום השתלים, אך אינה מספקת לבדה את מלוא המידע הדרוש לייצור השיקום. עדיין יש לרשום את הרקמות הרכות, את האנטגוניסט, את ממד הגובה ואת היחסים הסגריים. לכן זרימת העבודה המקובלת משלבת פוטוגרמטריה לרישום השתלים עם IOS לרישום הרקמות והסגר. השילוב מוסיף ציוד, סמנים ייעודיים, עלויות ותהליך של מיזוג קבצים, העלול בעצמו להיות מקור לשגיאה. מערכות חדשות המשלבות סריקה אופטית ופוטוגרמטריה באותו מכשיר עשויות לפשט את התהליך, אך המחקרים הקליניים עליהן עדיין מוגבלים ומבוססים על מספר קטן של מטופלים. (⁠PubMed)

גם לא כל מערכות הפוטוגרמטריה מציגות ביצועים זהים. מחקרים עדכניים מצאו הבדלים בין פוטוגרמטריה חוץ־אורלית, פוטוגרמטריה אינטרא־אורלית ושיטות המבוססות על גופי סריקה מכוילים. מיקום הסמנים, המרחק ביניהם, מערכת הייחוס והאלגוריתם משפיעים על ה־Trueness וה־Precision. משום כך, אין להסיק שהמונח “פוטוגרמטריה” כשלעצמו מבטיח תוצאה מדויקת, ויש לבחון כל מערכת ופרוטוקול על בסיס ראיות עצמאיות [7]. (⁠PubMed)

המסקנה הקלינית היא כי בשיקום קשת מלאה מוברגת על ארבעה או יותר שתלים, במיוחד כאשר נדרשת התאמה פסיבית של מסגרת קשיחה, קיימת כיום עדיפות מבוססת לפוטוגרמטריה ברישום מיקום השתלים. IOS רגיל יכול להצליח במקרים נבחרים, וביצועיו משתפרים בעזרת גופי סריקה מחוברים, סמני ייחוס ופרוטוקולים מכוילים, אך תוצאותיו פחות צפויות בקשתות ארוכות ובייחוד בלסת התחתונה. עם זאת, פוטוגרמטריה אינה מחליפה את הסריקה האינטרא־אורלית אלא משלימה אותה. הבחירה בה מוצדקת בעיקר כאשר מחיר הטעות גבוה, בעוד שהטענה לעליונות קלינית ארוכת טווח עדיין מחייבת מחקרים פרוספקטיביים גדולים יותר.

ספרות

  1. Pozzi A, Arcuri L, Carosi P, Laureti A, Londono J, Wang HL. Photogrammetry versus intraoral scanning in complete-arch digital implant impression: a systematic review and meta-analysis. Clin Implant Dent Relat Res. 2025;27(3):e70059.
  2. Altalla H, Alhelou H, Karaduman F, Alawawda O, Bayindir F. Comparative accuracy of photogrammetry and intraoral scanners in recordings for complete arch implant-supported prostheses: a systematic review and meta-analysis. J Prosthet Dent. 2026;135(5):e60-e70. doi:10.1016/j.prosdent.2025.10.059.
  3. Jain S, Daak A, et al. Accuracy of stereophotogrammetry technique versus intraoral scanners for complete-arch implant-supported prosthesis impressions: a systematic review and meta-analysis. Eur J Dent. 2025.
  4. Noronha CP, Ferreira C, Dantas M, et al. Accuracy of stereophotogrammetry in implant scanning compared to intraoral scanning in completely edentulous patients: a systematic review and meta-analysis. Int J Prosthodont. 2025. doi:10.11607/ijp.9358.
  5. Eldabe AK, Adel-Khattab D, Botros KH. Accuracy of intraoral photogrammetry in complete arch digital implant scanning: an in vivo prospective comparative study. J Prosthet Dent. 2025. doi:10.1016/j.prosdent.2025.03.041.
  6. Negreiros WM, Sun TC, Jain S, Finkelman M, Gallucci GO, Hamilton A. Precision of complete-arch digital implant scans using photogrammetry and intra-oral scanning: an in vivo cross-over study. J Dent. 2025;161:105928. doi:10.1016/j.jdent.2025.105928.
  7. Revilla-León M, et al. Accuracy of complete arch implant scans recorded by using calibrated techniques: a systematic review and meta-analysis. J Prosthet Dent. 2026.