מחברי המאמר מציינים, כי מבין חומרי השיקום הישירים, השימוש באמלגם קיים כבר כמעט 200 שנה והוכח שחומר זה מתאים לשחזורים מורכבים מסוג II בשיניים אחוריות בשל חוזק הדחיסה הגבוה, שיעור הבלאי הנמוך, העלות הנמוכה וההישרדות לטווח ארוך. במהלך שני העשורים האחרונים נצפה שינוי מתמשך לעבר השימוש בחומרי שרף מרוכבים, והשימוש באמלגם ירד עקב חוסר המראה
לדברי מחברי המאמר, הדנטין רגיש למגע, חום, קור, מזון מתוק וגירויים אחרים ורגישות יתר דנטינלית מאופיינת בכאב חד ועז הנמשך עד להסרת הגירוי ואינה קשורה לכל מצב דנטלי מלבד חשיפת הדנטין של צוואר השן לסביבת הפה. ניתן לטפל ברגישות יתר, אך ראשית יש לאבחן אותה במדויק. חשיפה של הדנטין עשויה להיות תוצאה של בעיות פיזיות,
לדברי מחברי המאמר, בשל איבוד התאחיזה והעצם הנגרמים על ידי מחלת החניכיים, על רופא השיניים להתמודד עם מספר בעיות לאחר השלמת הטיפול הפריודונטי הפעיל, למשל, אובדן של הפפילות הבין-דנטליות, שינויים של חשיפת השורשים, ובמקרים מסוימים, שינויים ניכרים בעמדת השיניים עקב "דלקת חניכיים נודדת" (דיאסטמה, סיבוב, התארכות). בנוסף יכולות להתרחש הפרעות פונטיות ביצירת צלילי S,
לדברי מחברי המאמר, עד 45-40 אחוזים מההליכים הקליניים הדנטליים מורכבים מהחלפת שחזורים ישנים, העשויים בעיקר מאמלגם (63-59 אחוזים). שחזורי אמלגם מסתמכים על אחיזה מאקרו מכנית, הדורשת לעיתים קרובות הקרבה ניכרת של מבנה שן בריא. נגעי עששת משנית ושברים במתכת הם סיבות נפוצות להחלפת סתימות אמלגם. כאשר נדרשים להחלפת שחזור אמלגם, הפעולה מלווה לרוב בהרחבה נוספת
לדברי מחברי המאמר, עששת משנית מתפתחת באזורי סטגנציה של ביופילם, כגון שולי החניכיים והמרווחים בין השיניים, שבהם הביופילם הדנטלי יכול להתפתח יחסית ללא הפרעה. נגעי עששת משנית בשולי החניכיים של שחזורים העשויים מחומרים מרוכבים מסוג II ו-V נפוצים פי שתיים מאשר באזורים אחרים. השכיחות הגבוהה יותר קשורה לעלייה בהצטברות הרובד ליד שולי החניכיים ולפגמים בהתאמת
לדברי מחברי המאמר, תיקון שחזורים פגומים חלקית במקום החלפתם לחלוטין מהווה אפשרות טיפול פולשנית מינימלית וחסכונית להארכת שמירת השיניים בפה. מטרת התיקונים הינה להביא שחזור לא מקובל מבחינה קלינית למצב תקין באמצעות הוספת חומר משקם חדש. תיקונים נלמדים באופן נרחב בבתי ספר לרפואת השיניים, אולם יחד עם זאת, רופאי שיניים מתקנים כשליש בלבד מכל השחזורים
לדברי מחברי המאמר, הפערים בשכיחות העששת לפי מאפיינים סוציו-דמוגרפיים בארצות הברית מתועדים היטב. עששת שכיחה יותר בקרב שחורים שאינם היספנים וילדים ומבוגרים היספנים מאשר בקרב ילדים ומבוגרים אסייתים או כאלה שאינם היספנים, שכיחה יותר בקרב כפריים מאשר בקרב עירוניים, בעלי הכנסה נמוכה יותר מבעלי הכנסה גבוהה יותר, ובעלי הישגי השכלה פחותים יותר מאשר הישגי השכלה
לדברי מחברי המאמר, רופאי שיניים רבים מתמודדים עם מתרפאים המבקשים טיפול באמצעות שחזורי אמלגם, שרבים מהם מתפקדים במלואם מלבד פגם קל, למשל, פגם שולי, חלק שבור או עששת משנית. מצב זה עשוי ליצור דילמה של תכנון טיפול כאשר במרפאת המטפל לא קיים אמלגם כלל, כשהמתרפא יכול להרשות לעצמו טיפול מינורי בלבד, או כשלמתרפא ישנה
מחברי המאמר מציינים כי ברוקסיזם מתואר כפעילות קצבית חוזרת על עצמה של שרירי הלסת, המאופיינת בהידוק ו/או חריקת השיניים במהלך שינה ו/או בזמן ערות. מערכת הלעיסה אשר מעורבת בתפקודים חיוניים, כגון לעיסה, בליעה ודיבור, עלולה להיות מושפעת לרעה על ידי ברוקסיזם, והוא הינו אף אחד הגורמים הפוטנציאליים המעורבים בהפרעות טמפורומנדיבולריות, שחיקה חריגה של השיניים,
לדברי המחברים, מספר המצבים המאפשרים שימוש במתקנים אורליים בטיפולי שיניים הולך ועולה, וניתן להשתמש בהם לטיפול אפקטיבי במצבים כמו למשל בטיפול בשינויי צבע של השיניים, בברוקסיזם, בפגיעות בסגר, במצבי sleep apnea ובמחלות של מפרק הלסת, כמו גם בטיפול בשיניים חסרות או ניידות. גם מספר סוגי ההתקנים בתוך הפה ושיטות היצירה שלהם עברו שינוי משמעותי. למרות
