מספר מחקרים על האטיולוגיה של מחלות סביב שתלים מצביעים על כך שהתגובה הדלקתית סביב שתלים קשורה לנוכחות ביופילם חיידקי. לפיכך, בקרת הרובד נכונה מהווה גורם מפתח לשמירה על בריאות הרקמות סביב שתלים. מחברי המאמר מציינים, כי במחקר קודם נעשתה הערכה לגבי יכולת הגישה לטיפולי היגיינה סביב שחזורים חלקיים קבועים הנתמכים על ידי שתלים של 23 מתרפאים, שהופנו לטיפול בפרי-אימפלנטיטיס. החוקרים הבחינו בכך ש-74 אחוזים מהשתלים לא סיפקו נגישות תקינה להיגיינה אורלית, וש-65 אחוזים מאותם שתלים אובחנו כסובלים מפרי-אימפלנטיטיס. גורמים מקומיים, כגון נגישות להיגיינת הפה באתרי ההשתלות, נראתה קשורה לנוכחות או היעדר פרי-אימפלנטיטיס. מחקר אפידמיולוגי גדול שנערך בעת האחרונה בקרב מתרפאים שנרשמו לתוכנית תחזוקת בעלי שתלים שנמצאו בתפקוד במשך תשע שנים, דווח כי לא ניתן היה לגשת כראוי ל-22 אחוזים מכלל השתלים במהלך טיפולי היגיינת הפה שבוצעה באופן עצמאי. למרות שמחקרים אלו חשובים על מנת להפנות את תשומת הלב לנושא הגישה לאזורי סביב השתל, הם נערכו בשיטת החתך המוצלב ואינם מביאים בחשבון את ההשפעות ארוכות הטווח של גישה בלתי מספקת להיגיינה סביב שתלים על גובה העצם השולית.
מטרה
המחקר הפרוספקטיבי הנוכחי, שנערך בקרב קבוצה במשך ארבע שנים, נעשה על מנת להעריך את ההשפעות של גישה בלתי מספקת להיגיינה של שתלים על רמת העצם השולית. השערת העבודה של המחקר הנוכחי הייתה, כי גישה בלתי מספקת להיגיינה סביב שתלים קשורה לאובדן של יותר עצם שולית לאורך זמן.
למחקר נבחרו 41 מתרפאים מחוסרי שיניים באופן חלקי (16 גברים ו-25 נשים, בגילאי 11.9±49.8), שעברו טיפולי השתלות עם שנה של תפקוד לפחות. המתרפאים עברו הערכה קלינית ורדיוגרפית בשלושה זמנים שונים: בתחילת המחקר (T0), לאחר שנתיים (T1) ובמעקב במרווחים של 4 שנים (T2). השתלים סווגו בתחילת המחקר, והוקצו לשתי קבוצות כדלקמן: אלו שהציגו גישה נאותה להיגיינה סביב השתלים (ACC) ואלו שהיו עם גישה בלתי מספקת (ללא ACC). בתחילת המחקר, נעשה שימוש במודל לינארי של אפקטים מעורבים לנתוני אורך מקובצים לשם ניתוח תוצאות רמת העצם השולית עומק הכיסים, מדד הרובד ודימום בבדיקת מחדר. מתוך 131 שתלים, 74 נחשבו כבעלי גישה נאותה להיגיינה סביב השתלים ו-57 היו ללא גישה נאותה .שתלים בקבוצה ללא הגישה להיגיינה הציגו רמת עצם שולית ממוצעת גבוהה יותר מבחינה סטטיסטית ב-T2, בהשוואה לשתלים בקבוצה עם הגישה להיגיינה. בקבוצה ללא הגישה להיגיינה נצפתה ירידה משמעותית בעומק הכיסים בהשוואה בין תחילת המחקר לבדיקה לאחר שנתיים ומנקודת הבסיס ל-.T2 מדד הרובד גדל משמעותית ללא קשר לקבוצה, גם לאחר שנתיים וגם ב-T2. שכיחות הדימום בעת בדיקה הייתה גבוהה יותר באופן משמעותי ללא קשר לזמן בקבוצת הגישה הבלתי מספקת להיגיינה סביב השתלים אך לא עלתה בקבוצה שהציגה גישה נאותה.
מסקנת מחברי המאמר היא, כי גישה בלתי מספקת להיגיינה סביב שתלים גורמת לעיתים קרובות להיווצרותם של יותר דלקות סביב השתל ורמת עצם שולית לאורך זמן. יש לשקול בקפידה את הנגישות הנכונה להיגיינה בסביבת השתל במהלך תכנון שיקום עם שתלים, ולעורר בקרב המתרפאים מוטיבציה נכונה לטיפול בתחזוקה.