הסריקה האינטרה-אוראלית חוללה בשנים האחרונות מהפכה של ממש ברפואת השיניים. המעבר ממדידות אנלוגיות למידע תלת-ממדי דיגיטלי הביא לקיצור זמני עבודה, שיפור דיוק והתאמה טובה יותר בין המרפאה למעבדה. עם זאת, לצד יתרונות אלה, מתברר כי גם טכנולוגיה מתקדמת זו אינה חפה ממגבלות וטעויות. בעידן שבו שיקום דנטלי שלם עשוי להישען על סריקה בודדת, חיוני להבין את מקורות השגיאה האפשריים, את השלכותיהם הקליניות ואת הדרכים למניעתן.

שגיאות סריקה עשויות לנבוע משני מקורות עיקריים: מגבלות טכנולוגיות ואנושיות. מבחינה אופטית, כל מערכת סריקה מתבססת על החזרי אור ממשטחים בעלי תכונות שונות — שקיפות, ברק, טקסטורה ולחות. רוק, החזרי אור ממשטחים מבריקים או רסטורציות מתכתיות, וכן תנועה עדינה של הלשון או הרקמות הרכות, גורמים לפיזור קרני האור ולפגיעה בדיוק הנמדד. תופעה זו ניכרת בעיקר בשיניים אחוריות, באזורים בין-שיניים ובסריקות של קשת מלאה. במקרים כאלה, תוכנת הסריקה עשויה להשלים באופן אוטומטי נתונים חסרים על סמך חישוב אלגוריתמי — תהליך שמכונה auto-fill — וליצור עיוות תלת-ממדי שאינו משקף את המציאות.

גם מיומנות המפעיל משפיעה במידה רבה על איכות התוצאה. מחקרים קליניים הדגישו כי שינויים מהירים מדי בכיוון הסורק, שמירה לא עקבית על מרחק העבודה, או תנועה מהירה מדי של ראש הסורק — עלולים להוביל לשגיאות חיבור (stitching errors) ולהופעת פערים במודל. סורקים מתקדמים כדוגמת Primescan 2, Medit i900, Trios 5 ו-Shining 3D KP כוללים אלגוריתמים של בינה מלאכותית לתיקון בזמן אמת של אזורים חסרים, אך גם מערכות אלו אינן תחליף למיומנות תפעולית ולפרוטוקול עבודה עקבי.

במקרים של סריקות קשת שלמה או שיקום על שתלים, בעיות אלה מועצמות. בהיעדר נקודות אחיזה אנטומיות ברורות, כמו במקרים של שתלים מרובים או שיניים חסרות, האלגוריתם עלול לסטות באופן מצטבר, והסטייה הגאומטרית עשויה להגיע ל-150 מיקרון ואף יותר. למרות שמדובר בסטייה מיקרוסקופית, היא עלולה להתבטא קלינית בחוסר התאמה של מבנה, בשבר ברגים, בעומסים בלתי מאוזנים או בכישלון מוקדם של השיקום. גורמים נוספים כוללים השתקפויות אור ממטאליקת ה-scan bodies, חוסר יציבות של ראש הסורק באזורים אחוריים או לחות מתמדת סביב שתלים.

כדי להתמודד עם מגבלות אלה פותחו פרוטוקולים משולבים המשלבים סריקה דיגיטלית עם מדידות פיזיות או טכנולוגיות מבוססות פוטוגרמטריה (photogrammetry), דוגמת מערכת PIC dental. בשיטה זו מצלמות מדויקות מצלמות סדרת תמונות של מיקום השתלים ללא צורך בתפירת תמונות רגילה, ובכך מצטמצם הפוטנציאל לסטיות מצטברות. מחקרים עדכניים מצביעים כי בטכנולוגיות אלה מתקבל דיוק גבוה במיוחד בסריקות רב-שתליות בהשוואה לסורקים אינטרה-אוראליים רגילים.

טעויות נוספות עלולות להתרחש בשלבים המאוחרים יותר של התהליך — בעת ייצוא הקבצים למעבדה. כאשר קובצי STL או PLY אינם תואמים לחלוטין את תוכנות העיבוד, עלול להתרחש איבוד מידע גאומטרי או צבעוני, ולעיתים אף הוספת “רעשים” מלאכותיים במודל (artifacts). שימוש לא זהיר בתוכנות צד שלישי או חוסר תאימות בין גרסאות תוכנה עלולים להביא לשינוי קווי שוליים ולסטיות מדידותיות. תיאום מוקדם בין המרפאה למעבדה ובדיקת completeness של המודל לפני שליחתו הם צעדים פשוטים אך חיוניים למניעת טעויות כאלה.

מבחינה קלינית, אפילו סטייה של מאית מילימטר בלבד עלולה לגרום לשורה של בעיות — החל מחוסר התאמה שולית, דרך חדירת רוק וצמנט עודף, ועד לשבר מוקדם של הכתר או המבנה. בשיקום על שתלים הבעיה חמורה אף יותר, שכן עיוות קל באחד הקצוות עלול לשבש את כל הקשת. מעבר לעלות הכספית ולבזבוז זמן, מדובר גם בפגיעה באמון המטופל ובתפיסת האמינות של הרפואה הדיגיטלית כולה.

מניעה של כשלים כאלה מחייבת שילוב של הכשרה, טכניקה ובקרה. שמירה על שדה יבש, הקפדה על כיוון סריקה אחיד ותנועה יציבה, סריקה חוזרת של אזורים חשודים ובדיקת שלמות המודל בתצוגת עומק — כל אלה משפרים את הדיוק ומפחיתים את הסיכון לטעויות. מומלץ לבצע מדי תקופה סריקה של דגם כיול תקני ולבחון את יציבות הדיוק לאורך זמן, במיוחד כאשר הסורק נמצא בשימוש אינטנסיבי.

בעתיד הקרוב צפוי שיפור נוסף בזכות למידת מכונה בזמן אמת: סורקים שיזהו ויתקנו שגיאות תוך כדי עבודה, יזהו תנועה של רקמות רכות, ואף יתריעו על אזורים חסרים או על סביבה לא יבשה מספיק. במקביל, שילוב סריקה “עננית” (Cloud scanning) יאפשר שיתוף מיידי של המודל עם המעבדה ועם מערכות תכנון, אך יצריך תשומת לב לנושאי פרטיות ואבטחת מידע רפואי.

למרות הקדמה, אין תחליף לשיקול דעתו של הרופא ולמיומנותו. הכשלונות בסריקה אינטרה-אוראלית אינם נובעים רק ממגבלות טכנולוגיות, אלא גם מהאופן שבו נעשה בהן שימוש. ההצלחה טמונה בשילוב בין ידע קליני, הבנה טכנית ותרבות עבודה מדויקת. רק כך ניתן להפיק מהסריקה הדיגיטלית את מלוא הפוטנציאל הטמון בה — ולמנוע את אותן שגיאות קטנות שעלולות להפוך למשמעותיות.

ביבליוגרפיה

  1. Revilla-León M, et al. Accuracy of intraoral scanners for full-arch implant impressions: A systematic review. J Prosthet Dent, 2023.
  2. Mangano F, et al. Factors influencing intraoral scanning accuracy: A clinical perspective. Int J Comput Dent, 2022.
  3. Güth JF, Runkel C. Trueness and precision of five intraoral scanners in full-arch scans. Clin Oral Investig, 2021.
  4. Haddadi Y, Bahrami G. Optical challenges in intraoral scanning: reflection, moisture, and motion artifacts. Dent Mater J, 2024.
  5. Mizumoto RM, Yilmaz B. Effect of operator experience on intraoral scanning errors. J Prosthodont Res, 2021.
  6. Di Fiore A, et al. Accuracy of photogrammetry vs intraoral scanning in full-arch implant rehabilitation. Clin Implant Dent Relat Res, 2024.
  7. Alrajhi N, et al. Comparison of structured light and confocal systems for intraoral scanning accuracy. J Dent Sci, 2023.
  8. Rutkūnas V, et al. Digital workflow validation for implant-supported restorations: limits and error sources. Eur J Prosthodont Restor Dent, 2022.