מחברי המאמר מציינים כי הטיפול בכאב חריף בילדים עובר שינוי עם הופעתן של תרופות פרמקולוגיות חדשות. קבלת אישור בארצות הברית למתן תרופה לאוכלוסיות ילדים, דורשת אספקת ראיות של יעילות התרופה באוכלוסייה זו למנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA). עם זאת, מספר המחקרים האקראיים המבוקרים (RCTs) הבוחנים את היעילות של התערבויות פרמקולוגיות, במיוחד משככי כאבים, בילדים, נותר מועט. הבחירות התרופתיות הנפוצות בטיפול בכאבי שיניים חריפים בילדים הינן תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידיות (NSAIDs), אצטאמינופן ואופיואידים. NSAIDs הן
תרופות בשימוש תכוף בשל היותן בעלות תכונת אנטי דלקתיות, משככות כאבים, נוגדות חום ונוגדות טסיות. דוגמאות לקטגוריות העיקריות של NSAIDs הן חומצות סליציליות (אספירין), חומצות פרופיוניות (איבופרופן, נפרוקסן), ומעכבי cyclooxygenase-2 סלקטיביים (סֵלֵקוקסִיב). תופעות הלוואי הקשורות לשימוש ב-NSAIDs כוללים שכיחות מוגברת של אירועים קרדיווסקולריים, עיכוב של תפקוד טסיות דם, ירידה בזרימת הדם בכליות ודלקת קיבה עם כאב ודימום. אצטאמינופן הוא משכך כאבים הנרשם לעתים קרובות לכאב קל עד בינוני והינו אף נוגד חום. משכך כאבים זה יכול להינתן דרך הפה בטבליות, כמוסה או נוזל, כמו גם בתוך הוריד ודרך פי הטבעת. משככי כאבים אופיואידים נרשמים בדרך כלל לכאב חריף בעוצמה בינונית או חמורה. גורמים אופיואידים לשימוש דרך הפה כוללים קודאין, מורפיום, אוקסיקודון, הידרוקודון וטרמדול. מאז 2016, חלה ירידה ניכרת ברישום של אופיואידים דרך הפה לטיפול בכאב חריף, כולל כאבי שיניים חריפים. החל מאפריל 2017, השימוש בקודאין בארצות הברית בילדים בני 12 ומטה נאסר על ידי ה-FDA. למרות שספקי שירותי בריאות הפה הפחיתו את המרשמים לילדים לתרופות המכילות אופיואידים בשל חששות הקשורים לסיכון לנזק, הם ממשיכים לרשום אותן.
מחברי המאמר ערכו את הסקירה הספרותית ומטה-אנליזה הנוכחית על מנת לתאר את העדויות ששימשו לפיתוח הקו המנחה לפעילות הקלינית בקשר לטיפול בכאבי שיניים חריפים באוכלוסיות של ילדים. פועלם המחקרי של המחברים נעשה על ידי המועצה המדעית ומכון המדע והמחקר של האיגוד הדנטלי האמריקאי (ADA) ואוניברסיטת פיטסבורג ובתי הספר לרפואת שיניים של אוניברסיטת פנסילבניה בשיתוף עם ה-FDA.
מטרה
המחקר נערך על מנת להעריך את היעילות ההשוואתית של טיפולי משככי כאבים לכאב לאחר עקירת שיניים (עקירת פשוטה וכירורגית) ודלקת מוך שן בלתי הפיכה באוכלוסיית הילדים (≤12 שנים).
המחברים ערכו חיפוש במאגרי המידע של MEDLINE, Embase, Cochrane Central ורישום הניסויים המבוקרים והקליניים בארצות הברית מתחילתם ועד לחודש נובמבר 2020. הם כללו מחקרים אקראיים מבוקרים, שהשוו התערבויות פרמקולוגיות כלשהן עם פלסבו בקרב משתתפים ילדים שעברו עקירות שיניים או חוו דלקת בלתי הפיכה של מוך השן. לאחר הסריקה והפשטת נתונים, הם ערכו מטא-אנליזות של אפקטים אקראיים והעריכו את הסיכון להטיה באמצעות הכלי של Cochrane Risk of Bias ואת ודאות הראיות. המחברים כללו שישה מחקרים מבוקרים אקראיים שדיווחו על שמונה השוואות. נמצא שאיבופרופן עשוי להפחית את עוצמת הכאב בהשוואה לאצטמינופן ופלסבו, שפרצטמול עשוי להפחית את עוצמת הכאב בהשוואה לפלסבו וכן שפרצטמול ואיבופרופן ביחד מפחיתים את עוצמת הכאב בהשוואה לפרצטמול בלבד ואיבופרופן בלבד. במחקרים נמצאו עדויות בוודאות נמוכה מאוד לגבי השפעות שליליות.
מסקנות
לדעת המחברים, מספר התערבויות תרופתיות לבד או בשילוב עשויות לספק השפעה מועילה בניהול כאבי שיניים חריפים בילדים, אך ישנן מעט עדויות לגבי השימוש במשככי כאבים לניהול דלקת בלתי הפיכה של מוך השן.
Miroshnychenko A, Azab M, Ibrahim S, et al. Analgesics for the management of acute dental pain in the pediatric population A systematic review and meta-analysis. J Am Dent Assoc 2023; 154: 403-416