מחקרים רבים במהלך 40 השנים האחרונות דיווחו על השכיחות, משך הזמן, הצביון והעוצמה של בקטרמיה, הנגרמת כתוצאה ממגוון טיפולי שיניים פולשניים ומפעילות של חיי היומיום (למשל, צחצוח שיניים). מחקרים אלו תרמו לשימת הדגש על פרוצדורות דנטליות כמקור עיקרי של בקטרמיה חולפת ופוטנציאל לזיהומים ממקור מרוחק בגוף, כולל אנדוקרדיטיס זִיהומי ופגיעה זיהומית במפרקים תותבים PJI)). עם זאת, קיימת ברחבי העולם דאגה הולכת וגוברת מהשימוש המיותר והבלתי נתמך באנטיביוטיקה למטרות טיפוליות וכן לצרכי מניעה, בהינתן קיום של סיכונים ניכרים לחוות תופעות לוואי שליליות לבני האדם ולחברה. למרות שלא קיימים ניסויים אקראיים, בשטח זה תוצאות של מספר מחקרי תצפית גדולים מצביעות על תועלת אפשרית ממתן פרופילקסיס אנטיביוטי באוכלוסיות מסוימות של חולי לב הנמצאים בסיכון, מצב הגורם בלבול בנוגע לשימוש בפרופילקסיס אנטיביוטי. מאז ההמלצות הרשמיות הראשונות לפרופילקסיס אנטיביוטי, שהונפקו על ידי איגוד הלב האמריקני (AHA) בשנת 1955, חלה עליה משמעותית בשימוש משני באנטיביוטיקה כאמצעי מניעה עבור מגוון רחב של אוכלוסיות של מתרפאים, בעיקר במספר מצבים הקשורים ללב, כמו גם במפרקים תותבים. עם זאת, אופי אוכלוסיות המתרפאים, מספר החולים בסיכון ותדירות השימוש בפרופילקסיס אנטיביוטי אינם ברורים. מספר מחקרים מצביעים על כך, כי קיימים הבדלים ניכרים בדיעות בקרב רופאי השיניים ורופאים כלליים, בנוגע לשימוש בפרופילקסיס אנטיביוטי עבור אוכלוסיות החולים השונות. ההגדרות הקליניות וטיפולי השיניים, כמו גם ההגדרות לגבי עמידה בהנחיות של הפרופילקסיס, הן עבור חולים עם בעיות לב והן מפרקים תותבים. מחברי המאמר מציינים, כי לא ברור באילו פקטורים משתמשים רופאי השיניים בעת קבלת החלטות לגבי השימוש בפרופילקסיס אנטיביוטי משני עבור אוכלוסיות חולים אלו.
מטרה
המחקר הנוכחי נערך על מנת לכמת את האמונות וההתנהגויות הקשורות לשימוש של רופאי השיניים בפרופילקסיס אנטיביוטי משני, תוך התמקדות בחולים בסיכון לפתח אנדוקרדיטיס זִיהומי או זיהום של מפרקים תותבים. המטרות המשניות היו לחקור גורמים הקשורים לעמידה של רופאי השיניים בהנחיות הפרופילקסיס האנטיביוטי, השפעת הנחיות אלה על נוהלי המרשם האנטיביוטי, וידיעותיהם של רופאי השיניים אודות הסיכונים לזיהומים בדם והתועלת של פרופילקסיס אנטיביוטי במניעת זיהומים ממקור רחוק בגוף.
לצורך המחקר, הוקם צוות רב תחומי שפיתח והפיץ שאלון ל-3,584 רופאי שיניים החברים ברשת המחקר הלאומית המבוססת על מרפאות שיניים. בסך הכל השיבו 2,169 רופאי שיניים חברי הרשת (61 אחוזים). המשיבים ראו לפחות פעם בשבוע מתרפאים בסיכון לפתח אנדוקרדיטיס זיהומית וזיהום של מפרקים תותבים (35 ו -65 אחוזים בהתאמה). למרות ש-78 אחוזים מרופאי השיניים הסכימו שההנחיות של איגוד הלב האמריקני לשנת 2007 למניעת אנדוקרדיטיס זיהומית הינן מוגדרות וברורות, הרי ש-49 אחוזים בלבד הסכימו בנוגע להנחיות לגבי מצבי זיהום של מפרקים תותבים. הבדלים לגבי אוכלוסיות המתרפאים הסובלים מאנדוקרדיטיס זיהומי וזיהום של מפרקים תותבים היו גם בשאלות בנוגע להבנת רופאי השיניים לגבי טיב קבוצות החולים הספציפיות הנמצאים בסיכון, משטרי האנטיביוטיקה המומלצים והצורך להתייעץ עם הקרדיולוג או הכירורג האורתופדי של המתרפא.
מסקנות מחברי המאמר, על פי תוצאות הסקר, שבקרב רופאי השיניים מתרחש לעיתים קרובות תהליך של קבלת החלטות בנוגע לשימוש בפרופילקסיס אנטיביוטי. יתר על כן, רופאי השיניים דיווחו על חוסר ודאות לגבי השימוש המתאים בפרופילקסיס אנטיביוטי, כפי שהוגדר על ידי ההנחיות הן לגבי אנדוקרדיטיס והן לגבי זיהום של מפרקים תותבים. זהו מצב שעלול לגרום לחוסר התאמה בין העקרונות האמונים על רופאי השיניים לבין התנהגותם הפרקטית. תוצאות הסקר מדגישות את הצורך בפיתוח תכניות חינוכיות טובות יותר, העוסקות בידע המעשי בשטח האנטי מיקרוביאלי של מתן פרופילקסיס אנטיביוטי למתרפאים בסיכון לפתח אנדוקרדיטיס זיהומית וזיהום של מפרקים תותבים, תוך התמקדות במקצוע רפואת השיניים.
Lockhart PB, Thornhill MH, Zhao J, et al. Prophylactic antibiotic prescribing in dental practice findings from a national dental practice-based research: Network questionnaire. J Am Dent Assoc 2020; 151(10): 770-781