האם מחלות החניכיים משפיעות על הקשר בין הזדקנות ביולוגית לבין תמותה?

מחברי המאמר מציינים, כי הזדקנות מואצת מובחנת מהזדקנות רגילה, והינה מצב המוביל לסיכון מוגבר לתמותה. מחקרים רבים דיווחו שגורמי אורח חיים לא בריאים הניתנים לשינוי עשויים לשפר את השפעת ההזדקנות המואצת על תמותה, כולל עישון, תזונה לא בריאה, חוסר פעילות גופנית והשמנה. לעומת זאת, אורח חיים בריא עשוי להפחית את הסיכון לתמותה באוכלוסייה המבוגרת על ידי קידום הזדקנות בריאה. מוצע כי מחלת החניכיים מהווה גורם סיכון שניתן לשינוי למחלות הקשורות לגיל. הם מציינים, כי מתרפאים עם מחלת חניכיים מתונה/חמורה נקשרו לסיכוי מוגבר של 47 אחוזים בהשוואה לבקרות לקיום טלומרים קצרים יותר בלויקוציטים, שהינו סמן מולקולרי של הזדקנות. יש להדגיש כי הקשר בין מחלות החניכיים לבין ההזדקנות הביולוגית הינו דו כיווני. אחד המנגנונים הבסיסיים קשור ל"דלקת זיקנה", שהינו תהליך דלקתי כרוני בדרגה נמוכה. המנגנונים המולקולריים של דלקת מסוג זה כרוכים בעיקר בלחץ אוקסידטיבי, פנוטיפים של הפרשה הקשורים להזדקנות (SASPs), שחיקה של טלומרים ואוטופגיה. לשם חישוב הגיל הביולוגי, פותחו מספר מדידות על סמך המנגנונים האמורים לעיל, כגון שעונים אפיגנטיים, אורך הטלומרים בלויקוציטים, ציון הגיל המטבולי והאצת הגיל הפנוטיפי (PhenoAgeAccel). בין מדדי ההזדקנות הללו, PhenoAgeAccel מייצג את הביטויים של סימני היכר מרובים של הזדקנות ברמה התאית והתוך תאית, בהתבססות על סדרה של סמנים ביולוגיים.

לדברי המחברים, קיים עניין רב לגלות גורמי סיכון הניתנים לשינוי, שעשויים לעכב את ההזדקנות ולהאריך את משך החיים. מכיוון שמחלת החניכיים יכולה לעורר "דלקת זקנה" ולהגביר את הסיכון לתמותה, טיפול במחלת החניכיים או שמירה על בריאות החניכיים עשויים להוות מניעה סבירה להזדקנות. עם זאת, מחקרים מעטים דיווחו על ההשפעה המשנה של מחלות החניכיים על הקשר הביולוגי של הזדקנות-תמותה. הם שיערו שמתרפאים בגיל העמידה ומעלה עם מחלת חניכיים מתונה/חמורה יהיו רגישים יותר להשפעת תוחלת החיים של ההזדקנות מאשר אנשים ללא מחלת חניכיים או עם מחלה מתונה.

 

מטרה

 

מחקר זה נועד 1) לחקור את הקשרים של הזדקנות ביולוגית מואצת הנמדדת באמצעות PhenoAgeAccel עם תמותה מכל סיבה ותמותה מסיבה ספציפית במבוגרים בגיל העמידה ומעלה; 2) לזהות באם קשרים אלו הוגברו על ידי קיומה של מחלת החניכיים.

לצורך המחקר כללו החוקרים משתתפים מעל גיל 40, אשר היו חלק מסקר בחינת הבריאות והתזונה הלאומי השלישי בארצות הברית (NHANES III) (n=6,272). הם השתמשו בהאצת גיל פנוטיפית (PhenoAgeAccel) להערכת תהליך ההזדקנות הביולוגית. מחלת חניכיים מתונה/קשה הוגדרה באמצעות הגדרת המקרה של המרכזים לבקרת מחלות ומניעתן ושל האקדמיה האמריקאית לפריודונטולוגיה.

על מנת להעריך את הקשר בין PhenoAgeAccel לבין סיכון לתמותה, נערכה רגרסיה פרופורציונלית רבת משתנים ולאחר מכן נערך ניתוח כדי לבדוק באם קיום מחלת החניכיים שינה את הקשר. במהלך מעקב חציוני של 24.5 שנים, התרחשו 3,600 (57.4 אחוזים) מקרי מוות. הקשרים החיוביים בין PhenoAgeAccel לבין תמותה מכל סיבה ותמותה מסיבה ספציפית היו בלתי ליניאריים. לאחר התאמה למערפלים פוטנציאליים, הרבעון הגבוה ביותר של PhenoAgeAccel היה קשור לתמותה מוגברת מכל הסיבות בבני אדם ללא מחלת חניכיים או מחלה קלה. לעומת זאת, הקשר התגבר במתרפאים עם מחלת חניכיים מתונה/חמורה. מצב חניכיים שינה באופן משמעותי את הקשר בין PhenoAgeAccel לבין תמותה מכל סיבה. בניתוחי תת-קבוצות, אפקט השינוי של מחלת החניכיים נצפה במבוגרים בגיל העמידה (59-40 שנים), בנשים ובלבנים שאינם היספנים. למרות שהתמותה מגורמים ספציפיים הראה מגמה דומה, הרי שהאינטראקציה בין מחלת החניכיים לבין PhenoAgeAccel לא הגיעה למובהקות סטטיסטית.

 

מסקנות

 

לדעת מחברי המאמר, מחלת החניכיים עשויה להגביר את הקשר בין ההזדקנות הביולוגית לבין תמותה מכל סיבה שהיא, בקרב מבוגרים בגיל העמידה וזקנים. לפיכך, שמירה ושיפור בריאות החניכיים עשויים להיחשב להתערבות להאטת ההזדקנות והארכת תוחלת החיים.

Liu Y, Xu S, Cai Q, et al. Does periodontitis affect the association of biological aging with mortality? J Dent Res 2023. doi: 10.1177/00220345231179117