מחברי המאמר מציינים, כי בריאות הפה חיונית לשמירה על צריכת המזון וההתבטאות, ובכך תורמת לתוחלת חיים בריאה. בשנים האחרונות גדל מספר המחקרים העוסקים בקשר בין השכלה וחינוך לבין בריאות הפה. הישגי ההשכלה קשורים להתנהגויות הקשורות לבריאות הפה כגון צחצוח שיניים בהתאם להנחיות מתאימות לבריאות השיניים וייעוץ דנטלי קבוע, שעשוי למנוע את אובדן השיניים. לבעלי השכלה גבוהה ישנו בדרך כלל סיכוי גבוה יותר לדעת טוב יותר על בריאות הפה מאשר בעלי השכלה נמוכה יותר. מחקרים קודמים על הקשר בין גורמים סוציו-אקונומיים לבריאות הפה הציגו את חשיבותם של גורמים פסיכולוגיים, הקשורים לחינוך בעבר. כן נמצא כי הפרעות פסיכולוגיות, כגון דיכאון וחרדה, קשורות למחלות חניכיים.
הגורמים העיקריים העלולים לגרום לאובדן שיניים קשורים לפחות הזדמנויות ללמוד התנהגויות של היגיינת הפה וירידה בהתנהגויות בריאות הפה בשל חוסר נכונות להתייעץ עם רופא השיניים או צחצוח שיניים לקוי כתוצאה מתשישות הנגרמת על ידי תסמיני דיכאון. לכן, ההשפעות השליליות של השכלה נמוכה ובריאות נפשית לקויה עשויות לגרום לאתגר עבור השמירה על בריאות הפה. השערת המחקר הנוכחי הייתה כי השכלה נמוכה יותר ותסמיני דיכאון עשויים להחמיר את ההשפעה על אובדן השיניים מעבר לסך ההשפעות האישיות שלהם.
מטרה
המחקר נועד על מנת להבהיר את הקשר בין רמת השכלה לבין מספר השיניים החסרות, כמו גם ההשפעות האינטראקטיביות של רמת השכלה ותסמיני דיכאון על מספר השיניים החסרות ביפן, בה קיימת מערכת ביטוח בריאות אוניברסלית וניתנות הזדמנויות חינוך שוות. המחברים ערכו מחקר חתך תוך שימוש בערכת נתונים פרוספקטיבית מקבוצת מחקר רחב היקף Nagahama המבוסס על אוכלוסייה שבוצע ביפן.
החוקרים אספו מהאוכלוסייה היפנית הכללית נתוני חתך של 9,647 בני אדם שנבדקו על ידי חמישה רופאי שיניים מכוילים מהמחלקה לכירורגיה אורלית ומקסילופציאלית באוניברסיטת קיוטו, שביצעו את הבדיקה האורלית הקלינית בכל משתתפי המחקר. על מנת לקבוע את מספר השיניים הקיימות, נספרו השיניים הבריאות, העששתיות או שיניים שטופלו, כולל בכתרים, בסתימות ובתומכי תותבות. השיניים הטוחנות השלישיות לא נכללו בספירה. כן לא נכללו בספירה שיניים שאבדו עקב עקירה לשם טיפול של יישור שיניים ושיניים חסרות מלידה, ואילו מספר השיניים החסרות עקב זיהומים, כגון מחלת חניכיים או עששת נקבע.
הישגי ההשכלה של המשתתפים סווגו לשלוש רמות בהתבסס על מספר שנות הלימוד: ≤9, >9 עד ≤12, ו->12 שנים. סולם מדד הדיכאון של המרכז ללימודי אפידמיולוגיה שימש להערכת תסמיני הדיכאון. ציון כולל של ≥16 ו/או שימוש בתרופות לדיכאון העידו על קיום תסמיני דיכאון.
הניתוח הסטטיסטי רב המשתנים, שכלל התאמה לגורמי סיכון קונבנציונליים, הראה שהישגי ההשכלה מזוהים כגורם קובע למספר השיניים החסרות. ניתוח שכלל מונחי אינטראקציה גילה כי הקשר בין "≤9 שנות לימוד" למספר השיניים החסרות היה שונה, בהתאם לתסמיני הדיכאון, מה שמעיד לדעת החוקרים על קיום קשר אינטראקטיבי חיובי. מסקנתם היא, כי ישנו קשר משמעותי בין הישגי ההשכלה לאובדן השיניים, כמו גם קשר אינטראקטיבי חלקי בין "≤9 שנות חינוך" לבין "תסמיני דיכאון" באוכלוסייה היפנית הכללית.
Fukuhara S, Asai K, Kakeno A, et al. Association of education and depressive symptoms with tooth loss. J Dent Res 2021; 100(4): 361-368