מחברי המאמר מציינים, כי מיקרואורגניזמים החודרים למחזור הדם גורמים לבקטרמיה, והינם בעלי פוטנציאל להתיישב באנדוקרדיום פגום, בדרך כלל במסתם בלב ולגרום לאנדוקרדיטיס זיהומית (IE). עם הופעת האנטיביוטיקה, המליץ איגוד הלב האמריקאי, לראשונה בשנת 1955, כי לבני אדם בסיכון מוגבר ל-IE יש לתת אנטיביוטיקה מונעת (AP) לפני פרוצדורות דנטליות פולשניות (IDPs). למרות ההמלצות הללו, מעולם לא נערך ניסוי אקראי מבוקר (RCT) לביסוס יעילות האנטיביוטיקה במניעה של אנדוקרדיטיס זיהומית או זיהומי מפרקים פרותטיים (PJI). לכן, המלצות אלה מבוססות במידה רבה על עדויות של מחקרים שהוכיחו יעילות AP בהפחתת השכיחות או משך הזמן של בקטרמיה בעקבות פרוצדורות דנטליות, כאשר בקטרמיה שימשה כסמן נלווה לסיכון ל-IE. סקירה שיטתית עדכנית של מחקרים אלה הדגימה השפעה משמעותית של AP בהפחתת שכיחות בקטרמיה לאחר IDP. היעדר ראיות מניסויים אקראיים מבוקרים ליעילות AP, החששות לגבי הסיכון לתגובות שליליות לאנטיביוטיקה מניעתית והלחץ להפחתת השימוש המיותר באנטיביוטיקה, הובילו להערכה מחודשת של הנחיות הפרופילקסיס והפחתה במצבים בהם מומלץ מתן אנטיביוטיקה. ישנה גם הכרה גוברת בכך שפעילויות המתקיימות בפה בחיי היומיום (ADL), למשל צחצוח שיניים, במיוחד אצל בני אדם עם היגיינת פה לקויה, עלולות לגרום לבקטרמיה עם מינים של חיידקי הפה, העלולים להוות איום גדול יותר מזה הנגרם על ידי פרוצדורות דנטליות. לדברי המחברים, למרות שמחקרים רבים הוכיחו קיום בקטרמיה בעקבות טיפולים והתנהגויות אורליות שונות, מעולם לא נערכה סקירה שיטתית לשם השוואה של העיתוי, המשך והשכיחות של בקטרמיה הנגרמת מנהלים אלה. מידע זה הינו חשוב על מנת לאפשר לרופאים וכן לוועדות הקובעות הנחיות להסיק מסקנות לגבי סבירות טיפולים שונים והתנהגויות אורליות שונות הגורמים לבקטרמיה ולדרג את הפולשנות והסיכון הפוטנציאלי מההליכים השונים.
מטרה
במסגרת המחקר, נערכו סקירה שיטתית ומטה-אנליזה על מנת להעריך ולהשוות את העיתוי, המשך והשכיחות של בקטרמיה בקרב בני אדם בריאים מסוגים שונים של טיפולים דנטליים והתנהגויות אורליות.
החוקרים בדקו שמונה מאגרי מידע בחיפוש אחר ניסויים מבוקרים אקראיים (RCT) ומחקרים מבוקרים לא אקראיים (nRCTs), שנעשו לשם הערכת קיום בקטרמיה לפני ואחרי פרוצדורות דנטליות פולשניות או פעילויות הקיימות בפה בחיי היומיום בקרב בני אדם בריאים. הסיכון להטיה הוערך על ידי RoB 2.0 ו-ROBINS-I.
התוצאות העיקריות עבור המטה-אנליזה היו התזמון ומשך הבקטרמיה. התוצאה המשנית הייתה שכיחות בקטרמיה ומדידת שיעור המתרפאים עם בקטרמיה תוך חמש דקות לאחר סיום ההליך בהשוואה לקו הבסיס. בסקירה נכללו 64 nRCTs ו-25 RCTs. שיא הבקטרמיה התרחש תוך חמש דקות לאחר ההליך, ולאחר מכן היא ירדה עם הזמן. עקירות שיניים הראו את השכיחות הגבוהה ביותר של בקטרמיה (66-62 אחוזים), לאחר מכן סקלינג והקצעת שורשים (SRP) (44-36 אחוזים) והליכי בריאות הפה (OHP) (למשל טיפול מניעתי ובדיקת מחדר לקיום כיסים) (28-27 אחוזים). פעילויות בפה בחיי היומיום (שימוש בחוט דנטלי ולעיסה) (16 אחוזים) וצחצוח שיניים (26-8 אחוזים) הובילו גם הם לבקטרמיה. ברוב המחקרים היו חששות מסוימים לסיכון מתון להטיה.
מסקנות
המחברים מסכמים, כי עקירות שיניים, סקלינג והקצעת שורשים והליכי בריאות הפה קשורים בתדירות הגבוהה ביותר של בקטרמיה. צחצוח שיניים, שימוש בחוט דנטלי ולעיסה גרמו גם לבקטרמיה אך בתדירות נמוכה יותר.
Martins CC, Lockhart PB, Firmino RT, et al. Bacteremia following different oral procedures: Systematic review and meta-analysis. Oral Diseases. 2024; 30: 846-854