מחברי המאמר מציינים, כי טיפולי השתלת שיניים נחשבים כטיפול בטוח וצפוי, אשר עבור רוב המתרפאים מביא לשיפור באיכות חיים הקשורה לבריאות הפה (OHLQoL). עם זאת, טיפול ההשתלה נחשב להתוויית נגד בחולים המקבלים תרופות נוגדות ספיגה במינון גבוה (HDAR), עקב הסיכון לפתח אוסטאונקרוזיס של הלסתות הקשור לתרופות ((MRONJ, שהינו תופעת לוואי של תרופות נוגדות ספיגה (AR).
מחברי המאמר מציינים, כי טיפולי השתלת שיניים מוצלחים תלויים בגורמים שונים, כגון תכנון הטיפול, ההליך הכירורגי, טיפולי השיקום והתחזוקה. התקדמות הטכנולוגיה של ההדמיה התלת-ממדית, כלומר טומוגרפיה ממוחשבת של אלומת חרוט (CBCT) וטומוגרפיה ממוחשבת מרובת גלאים (MDCT) שיפרו את התוצאה הקלינית על ידי צמצום הסיכון לכישלון. ניתן להעריך את מצב העצם המכתשית באתר ההשתלה באמצעות ניתוח
לדברי מחברי המאמר, אובדן שיניים מוחלט ממשיך להתקיים בשכיחות גבוהה באוכלוסייה המבוגרת, אך נוטה להתפתח בגיל מאוחר יותר. חסר שיניים מלא במתרפאים קשישים מהווה אתגר למקצוע רפואת השיניים, שכן הוא מצריך גישה מיוחדת לתכנון הטיפול המותאם לגיל. שיניים תותבות קונבנציונליות מחליפות את רוב המבנים החסרים, אך אינן יכולות לפצות באופן מלא על פגיעה תפקודית לאחר
לדברי מחברי המאמר, חוסר בשיניים טבעיות בלסת כמקור התייחסות במהלך ניתוח השתלה עלול להוביל לסיכונים כגון פגיעה בחלוקת השתלים, המיקום, הציר או פגיעה בעצב האלבאולרי התחתון או בסינוס המקסילרי. עם הפיתוח של טכניקות דיגיטליות ורנטגן, מיקום השתל יכול להיות מעוצב באופן וירטואלי טרום ניתוחי בתוכנת התכנון המבוססת על נתוני טומוגרפיה ממוחשבת של קרן קונית
מחברי המאמר מציינים, כי ההגדרה של מוקוזיטיס סביב שתלים (PM) אשר ניתנה בסדנא העולמית בשנת 2017 הינה: נגע דלקתי של הרירית המקיפה שתל דנטלי בתוך העצם בהעדר אובדן של העצם השולית סביב השתל בו המיקרוביוטה האורלית מייצגת את הגורם האטיולוגי העיקרי. מצב זה הינו שכיח ופוגע בין 43 אחוזים ברמת המטופל לבין 37.7 אחוזים ברמת
מחברי המאמר קובעים כי במשך עשרות שנים, רק מונחים אובייקטיביים שימשו להגדרת ההצלחה של שתלים. אולם לאחרונה, התפיסות ושביעות הרצון של המתרפאים החלו להיחשב כקריטריונים חיוניים להערכת תוצאות הטיפול של שתלים. מדדי תוצאות הקשורים למתרפא (PROMs) משמשים כאינדיקטור סובייקטיבי להשפעת הטיפולעל רווחתו ואיכות חייו (QoL). מהסיבה הזו, נחשבים מדדי התוצאות לבעלי קשר הדוק למדדי איכות
לדברי מחברי המאמר, סקירה שיטתית עדכנית בה השתמשו בהגדרת המקרה של פרי-אימפלנטיטיס העריכה את שכיחות המחלה ב-10.1 אחוזים ברמת המתרפא וב-5.4 אחוזים ברמת השתל. נמצא גם שבמתרפאים אשר מצייתים לתוכניות תחזוקה רגילות יש כמעט חצי מהשכיחות החציונית של פרי-אימפלנטיטיס, לעומת אלו שאינם מצייתים להוראות (9.0 אחוזים לעומת 18.8 אחוזים). לכן לדעתם חשוב לזהות סוגים
המחברים מציינים כי תותבות בלסת התחתונה הנשענות על שתל בודד (SIMO) עשויות להוות טיפול שתלים יעיל, פשוט וזול יחסית לבעלי תותבות שלמות שלא היה להם ניסיון טוב עם תותבות לא יציבות בלסת התחתונה. תוצאות הטיפול נראות דומות לתוצאות עם תותבות סטנדרטיות על גבי שני שתלים במשך תקופות קצרות טווח, אך חסרים נתונים על התוצאות
מחברי המאמר מציינים, כי הסיבה האטיולוגית העיקרית לסיבוכים ביולוגיים סביב שתלים דנטליים, היא התיישבותם של מיקרואורגניזמים על השתל. היווצרות הביופילם הזה על פני השתל עלולה לגרום לדיסביוזה של החיידקים בצמוד לרקמות הרכות. מחקרים רבים מצביעים על כך שמיקרואורגניזמים הינם גורם אטיולוגי חשוב ועיקרי לא רק בתהליך ההתפתחות אלא גם ההתקדמות של דלקת סביב השתל.
לדברי מחברי המאמר, מחקרים רבים הוכיחו ששתלים דנטליים מסוגלים להגביר את תפקוד הלעיסה, את ההערכה העצמית, החיים החברתיים ואיכות חיים של מתרפאים. חתך המחקר עולמי הצביע על כך שלא רק שבקרב רופאים כלליים שמתחילים לבצע טיפול שתלים, אלא גם בקרב רופאים בטווח זמן של 2-0 שנים מסיום הלימודים נמצא אחוז גבוה של ביצוע הנחת
