שתלים

מחברי המאמר מציינים כי ניתן למקם שתלים באתר מיד לאחר עקירת שיניים או לאחר ריפוי מלא של מכתשית העקירה. לדבריהם, החדרת שתלי שיניים באתרים שעברו ריפוי מציגה תוצאות טובות יותר ושיעורי הישרדות גדולים יותר בהשוואה לשתלים שהונחו במכתשית טרייה. עם זאת, כשבוחנים את יציבות השתל, לא נצפו הבדלים בין הטכניקות הללו. לדבריהם למרות שההישרדות

פרי-אימפלנטיטיס הוא מצב פתולוגי הקשור לרובד, מאופיין בדלקת של הרירית סביב השתל ולאחר מכן באובדן עצם פרוגרסיבי. הטיפול בפרי-אימפלנטיטיס נועד להפחית את האתגר הזיהומי שמציב הביו-פילם על פני השטח של השתל, לאפשר ריפוי של הדלקת ושימור העצם התומכת בשתל. נראה כי ההתקדמות של מחלת הפרי-אימפלנטיטיס הינה מהירה מזו של מחלת החניכיים, ומכאן, הטיפול בפרי-אימפלנטיטיס

ההצלחה ארוכת הטווח של השתלת שיניים מותנית בגורמים קליניים רבים כולל מיקום התותבת ביחס לשתל, היעדר דלקת וזיהום, ועוד. לדברי מחברי המאמר, נראה כי פרי-אימפלנטיטיס הינה אחת הסיבות העיקריות לכשל של שתלים. השכיחות המדווחת של פרי-אימפלנטיטיס משתנה מאוד בשל קריטריונים שונים שאומצו: מ-6.2 עד 39.3 אחוזים ברמת השתל ומ-10.5 ל-47.8 אחוזים ברמת המתרפא. בפרסום

מחברי המאמר טוענים כי השימוש ההולך וגובר בשתלים קשור בגידול במספר הסיבוכים והכשלים המתגלים בהליכי ההשתלה. לדבריהם, נמצא כי הישרדות השתל מושפעת מגורמי סיכון ספציפיים הקשורים למתרפא, לאתר ולטיפול. גורמים הקשורים לטיפול כגון איכות וכמות ירודים של העצם באתר ההשתלה המתוכנן עשויים להפחית את שיעורי הישרדות השתל. בנוסף, טכניקות של אוגמנטציה בו זמנית של

ניתן לחלק כשלים בשתלים דנטליים למצבים ביולוגיים וטכניים. סיבוכים ביולוגיים מוגדרים כחוסר יכולת של רקמת המאחסן להקים או לתחזק אינטגרציה עם שתלים דנטליים, כולל פגיעה בתפקוד השתל עקב תהליכים ביולוגיים המשפיעים על העצם התומכת והרקמות הרכות. יתר על כן, כשלים ביולוגיים מחולקים לכשלים מוקדמים ומאוחרים. אובדן שתל מוקדם נחשב באם הכשל מתרחש לפני או

מחלות סביב שתלים מהוות סיבוך ביולוגי נפוץ שיכול להפחית את ההצלחה ארוכת הטווח של השתלות שיניים. מחברי המאמר מציינים כי בסקירה שיטתית ומטה אנליזה שנערכה לאחרונה דווח על שכיחות ברמת המתרפאים של מוקוזיטיס סביב שתלים ופרי-אימפלנטיטיס כ-65 אחוזים ו-47 אחוזים בהתאמה. שתי המחלות, מוקוזיטיס סביב שתלים ופרי-אימפלנטיטיס, מהוות מצבים דלקתיים של הרקמות סביב השתל

סיבוכים ביולוגיים ומכניים עשויים להופיע לעתים קרובות במהלך תפקודם של שתלים דנטליים בקרב 32.4 אחוזים מהם ברמת השתל ו-34.6 אחוזים ברמת המתרפא. מוקוזיטיס סביב השתל נחשבת לאירוע הפיך ומוגדרת כדלקת של הרירית באזור השתל בהיעדר אובדן רציף של העצם השולית. פרי-אימפלנטיטיס הינו מצב פתולוגי המתרחש ברקמות סביב שתלים דנטליים, המאופיין בדלקת של הרירית סביב

פרי-אימפלנטיטיס הינו מצב פתולוגי ברקמות סביב שתלים דנטליים הקשור לרובד. המצב מאופיין בדלקת ברירית סביב השתל ואובדן העצם התומכת. מחקרים אודות השכיחות של פרי-אימפלנטיטיס הראו כי מצב זה הינו שכיח ומשפיע על >10 אחוז מהמתרפאים אשר סופקו להם שחזורים הנתמכים בשתלים. לצורך אבחון נאות של המחלה, נדרשת בדיקה עדינה של הרקמות הרכות סביב השתל

מחברי המאמר מדגישים כי כשל של שתלים מתואר כאובדן השתל או מצב הדורש את הסרתו. את הסיבות לכשל בשתלים ניתן לחלק לכשל ביולוגי, מכני ואִיאָטרוגֵני, כמו גם התאמה בלתי מספקת של המתרפא. קריטריונים קליניים להסרת שתלים הינם: (1) כאב במישוש, בהקשה או בעת תפקוד; (2) ניידות אופקית ו/או אנכית; (3) אובדן עצם מתקדם בלתי

מחברי המאמר מציינים, כי למרות שהשימוש בשתלים דנטליים הפך לבחירת טיפול נפוצה להחלפת שיניים חסרות, מתרפאים קשישים בוחרים בתדירות נמוכה יותר בטיפול בשתלים בהשוואה לקבוצות גיל אחרות. מצב זה יכול להיות על רקע העובדה, שמתרפאים קשישים נרתעים לעיתים קרובות מהתערבות כירורגית להתקנת שתלים בשל עלויות גבוהות יותר או בשל ידע מוגבל אודות הטיפול הכרוך