שתלים

ההתקדמות בתחום השתלים הדנטליים בשני העשורים האחרונים שינתה את אופן החשיבה על זמני שיקום ועל תזמון ההעמסה. ככל שגוברת הדרישה לפתרונות אסתטיים ותפקודיים מהירים, כך עולה הצורך בפרוטוקולים קצרים וגמישים יותר. אחד הפתרונות הבולטים הוא פרוטוקול של העמסה מושהית-קצרה, המהווה גישה טיפולית אשר מאזנת בין בטיחות ביולוגית לבין ציפיות המטופל לקבלת שיקום מהיר. מדובר בפרוטוקול

ניתוחי השתלות דנטליות הפכו לטיפול סטנדרטי לשיקום חסרי שיניים, עם שיעורי הצלחה גבוהים המגיעים ל-95% ומעלה. עם זאת, השאלה של מתן טיפול מונע באנטיביוטיקה בניתוחי השתלות דנטליות נותרה נושא שנוי במחלוקת בקהילה הרפואית, הן בשל החשש מפני התפתחות עמידות אנטיביוטית והן בשל הצורך להבטיח את הצלחת הטיפול. החלל הפה מכיל מיקרופלורה עשירה הכוללת למעלה מ-700

בשנים האחרונות נכנסת הבינה המלאכותית (Artificial Intelligence – AI) באופן מואץ לעולם רפואת השיניים, ובמיוחד לתחום ההשתלות הדנטליות. אחת היישומים המבטיחים ביותר היא היכולת של מערכות AI לנתח הדמיות CBCT (Cone Beam Computed Tomography) ולהפיק מהן תובנות מבוססות-מידע לצורך חיזוי הצלחת שתלים. יכולות אלו נשענות על שילוב של ניתוח תמונה אוטומטי, למידת מכונה (Machine Learning),

סקירה קלינית ומבוססת ראיות הצלחת שתלים דנטליים נמדדת לאורך זמן על פי מספר מדדים, כשהמרכזיים בהם הם יציבות השתל, שלמות הרקמות הרכות, ושימור העצם סביב השתל. ספיגת עצם שולית (Marginal Bone Loss – MBL) היא תופעה צפויה עד גבול מסוים, אך כאשר היא חורגת מהתחום הסביר, עולה השאלה מתי יש

המעבר לשיקום דיגיטלי בתחום השתלים הדנטליים מייצג שינוי פרדיגמה בגישה הטיפולית המסורתית. הטכנולוגיות הדיגיטליות החדישות, בשילוב עם חומרים מתקדמים, מאפשרות דיוק גבוה יותר, צמצום זמני הטיפול, שיפור בתוצאות האסתטיות והפונקציונליות, והגברת נוחות המטופל. השילוב בין סריקה תוך-פמית מדויקת, עיצוב דיגיטלי מתקדם וייצור ממוחשב יוצר זרימת עבודה יעילה המובילה לתוצאות קליניות מעולות. סריקה תוך-פמית וטכנולוגיות

השתלות דנטליות הפכו לחלק אינטגרלי מהטיפול המשקם ברפואת שיניים המודרנית. עם זאת, אזור הלסת העליונה הקדמית (אזור האסתטיקה) מציב בפני הרופא אתגרים ייחודיים הנובעים מהאנטומיה המקומית, איכות וצפיפות העצם, המורכבות הביולוגית, והדרישה לתוצאה אסתטית גבוהה לאורך זמן. כישלון בתכנון או בביצוע עלול להוביל לפגם תפקודי ואסתטי בולט. לשם כך פותחו מגוון גישות כירורגיות שמטרתן לשפר

זיהומים סביב שתלים דנטליים, הכוללים דלקת רירית סביב שתל (Peri-Implant Mucositis) ופרי-אימפלנטיטיס (Peri-Implantitis), מהווים גורם מרכזי לכשל שתלים, עם שכיחות של 10%-20% לפרי-אימפלנטיטיס בקרב מטופלים. זיהומים אלו נגרמים על ידי ביופילם חיידקי דומה לזה של פריודונטיטיס, אך מאופיינים בהתקדמות מהירה יותר בשל היעדר רצועת חניכיים מגנה סביב השתל. מאמר זה סוקר גישות טיפוליות מסורתיות ומתקדמות לזיהומים סביב שתלים דנטליים,

השתלה מחדש של שיניים קבועות שנעקרו היא פרוצדורה דנטלית מורכבת המיועדת לשמר את השן ואת תפקודה לאחר טראומה. ההצלחה של ההשתלה תלויה במספר גורמים, כולל זמן החשיפה מחוץ לחלל הפה, אחסון השן ושלמות רצועת החניכיים (Periodontal Ligament - PDL). זיהום משני מהווה סיבוך משמעותי העלול להוביל לכישלון ההשתלה, ולכן השימוש באנטיביוטיקה נחשב לעיתים כחלק מהפרוטוקול

שחזורים על בסיס שתלים דנטליים מהווים חלק מרכזי בשיקום הפה המודרני. אחד ההיבטים הקריטיים בקביעת הצלחת הטיפול הוא אופן חיבור הכתר לשתל, כאשר שתי האפשרויות העיקריות הן חיבור באמצעות צמנט או בורג. מאמר זה מספק סקירה מקיפה על היתרונות, החסרונות וההשלכות הקליניות של שתי השיטות, תוך התמקדות בשחזורים על גבי שתלי זרקוניה בודדים. שתלי

הצלחתן של השתלות שיניים לאורך זמן היא גורם מכריע בהחלטות קליניות של רופאי שיניים. מאמר זה מספק סקירה מקיפה של הנתונים הקיימים בנוגע להצלחת השתלות שיניים בטווח הארוך, תוך ניתוח מחקרים עם מעקב של עד 20 שנים. המאמר דן בגורמים המשפיעים על שרידות השתלים, סיבוכים אפשריים, ושיקולים קליניים לשימור ארוך טווח. מבוא  השתלות שיניים הפכו