התפתחות טכנולוגיות ההדפסה התלת־ממדית בכירורגיית פה ולסת אפשרה ייצור שתלים מותאמים אישית (Patient-Specific Implants, PSI), המיוצרים בהתאם לאנטומיה הייחודית של המטופל. לצד היתרונות הברורים בתחום הדיוק והתאמה האנטומית, השאלה המרכזית העומדת כיום במוקד הספרות היא האם יתרונות אלו מתורגמים גם לשיפור בהישרדות השתלים, בהשוואה לשתלים קונבנציונליים¹². הספרות העדכנית מצביעה על שיעורי הישרדות גבוהים הן עבור
פרי-אימפלנטיטיס הפכה בעשור האחרון לאחת הבעיות הקליניות המשמעותיות ברפואת שתלים. העלייה המתמדת במספר השתלים הדנטליים הפעילים באוכלוסייה הביאה לעלייה גם בשכיחות הסיבוכים הביולוגיים סביבם. פרי-אימפלנטיטיס מוגדרת כדלקת של הרקמות סביב שתל דנטלי המלווה באובדן עצם תומכת מעבר לרימודלינג הפיזיולוגי הראשוני. בדומה למחלת חניכיים סביב שיניים טבעיות, הגורם האטיולוגי המרכזי הוא ביופילם חיידקי. לפיכך, השגת דה-קונטמינציה
הקשר בין פריודונטיטיס לסוכרת נחשב כיום לאחת הדוגמאות הבולטות לקשר בין מחלות אורליות למחלות סיסטמיות. בעשורים האחרונים, ובעיקר מאז שנת 2020, הצטברו עדויות מחקריות רבות המחזקות את ההבנה כי מדובר בקשר דו-כיווני מורכב שבו כל אחת מהמחלות משפיעה על הופעתה, חומרתה ומהלכה של השנייה. פריודונטיטיס היא מחלה דלקתית כרונית של הרקמות התומכות בשן הנגרמת כתוצאה
מעקב ארוך טווח הוא גורם מרכזי בהצלחת שיקום לסת שלמה על שתלים. בשנים הראשונות לאחר מסירת השיקום התוצאה הקלינית בדרך כלל יציבה, אך לאחר מספר שנות תפקוד עשויים להופיע סיבוכים ביולוגיים וטכניים. הסיבוך הביולוגי המאוחר המרכזי הוא פרי-אימפלנטיטיס. הצטברות פלאק סביב השתלים, בעיקר כאשר הניקוי סביב הבר מורכב, עלולה להוביל לדלקת סביב השתלים ולאובדן עצם
הצלחת שיקום לסת שלמה על שתלים אינה תלויה רק בשרידות השתלים עצמם אלא גם בתכנון הפרותטי והביומכני של השיקום. חלק משמעותי מהסיבוכים המתפתחים לאורך השנים נובע למעשה מטעויות תכנון מוקדמות. תכנון מדויק של מספר השתלים, פיזורם, המרחב הפרותטי והאוקלוזיה הוא תנאי מרכזי להצלחת השיקום. אחת הטעויות הנפוצות היא פיזור שתלים שאינו מספק תמיכה ביומכנית לשיקום.
שיקום לסת שלמה על שתלים באמצעות בר טיטניום הוא אחד הפתרונות הפרותטיים המבוססים והאמינים ברפואת השיניים השיקומית. מבנה הטיטניום מעניק קשיחות גבוהה למערכת השיקום ומאפשר חלוקת עומסים בין מספר שתלים. בשנים האחרונות ייצור ברים בטכנולוגיות CAD-CAM שיפר את הדיוק ואת ההתאמה הקלינית של המבנים הפרותטיים. למרות יתרונות אלו, ניסיון קליני ומחקרים ארוכי טווח מצביעים על
שיקום לסת שלמה על שתלים נחשב לאחד ההישגים המשמעותיים של רפואת השיניים השיקומית המודרנית. בעשור האחרון חלה התקדמות משמעותית בשילוב טכנולוגיות דיגיטליות בתכנון ובייצור שחזורים פרותטיים. מערכות CAD-CAM, סריקות אינטרה-אורליות ותכנון תלת-ממדי מאפשרים מעבר מתהליך אנלוגי מורכב ל-workflow דיגיטלי מדויק יותר. באמצעות טכנולוגיות אלו ניתן לתכנן את מיקום השתלים ואת המבנה הפרותטי באופן משולב, ולייצר
הדיגיטציה של רפואת השיניים האיצה בעשור האחרון את חדירתן של טכנולוגיות ייצור מתקדמות למרפאה. אחת המרכזיות שבהן היא ההדפסה התלת־ממדית (3D Printing), המאפשרת ייצור מהיר ומדויק של מודלים דנטליים, מדריכי שתלים, סדים אוקלוזליים, תבניות אורתודונטיות ורכיבים פרותטיים זמניים. מדפסות שולחניות בטכנולוגיות SLA ו-DLP הפכו בשנים האחרונות לנגישות יותר מבחינה כלכלית, ולכן מרפאות רבות בוחנות את
פגיעה עצבית היא אחד הסיבוכים המשמעותיים ביותר בפרוצדורות כירורגיות ברפואת שיניים. אף ששכיחותה נמוכה יחסית, השלכותיה הקליניות עלולות להיות משמעותיות ולכלול פרסטזיה, דיסאסתזיה ואף כאב נוירופתי מתמשך. הפגיעה מערבת לרוב את ענפי העצב הטריגמינלי, ובעיקר את העצב האלוואולרי התחתון (Inferior Alveolar Nerve – IAN) ואת העצב הלינגואלי. בעשור האחרון מתוארת בספרות ירידה מסוימת בשכיחות הפגיעות,
ברוקסיזם הוא דפוס של פעילות שרירי הלעיסה הכולל הידוק או חריקת שיניים בערות או בשינה, ושכיחותו והביטוי הקליני שלו משתנים מאוד בין מטופלים. מבחינה מעשית ברפואת שיניים, ההתערבות נדרשת בעיקר כאשר הברוקסיזם מלווה בתסמינים או בסיבוכים: כאב מיופציאלי, רגישות שרירי לעיסה, היפרטרופיה של המסטר, שברים חוזרים בשיניים/שחזורים, או עומס תפקודי משמעותי המוביל להחמרת בעיות קיימות.
