מחלות סביב שתלים הפכו לאתגר מרכזי ברפואת שיניים מודרנית, לא בגלל “כישלון השתל” במובן הקלאסי של אוסאואינטגרציה, אלא בגלל ניהול כרוני של דלקת, ביופילם וסביבת רקמות מורכבת לעיתים. בשנים 2023–2025 התחדדה מגמה: פחות “טכניקה אחת שמנצחת” ויותר עבודה על מערך מניעה־סיכון־תחזוקה־טיפול מדורג, עם דגש חזק על אחידות שפה קלינית והטמעת קווים מנחים. אבן דרך היא
לצד ההתפתחות הכירורגית־דיגיטלית, אחת המגמות הבולטות בשנים האחרונות היא חזרה ל“ביולוגיה של השתל”: כיצד פני השטח, החומרים וסביבת הרקמות הרכות משפיעים על יציבות מוקדמת, על תחזוקה ארוכת טווח ועל בחירת פרוטוקולים פחות פולשניים. כאן ה“חדש” מגיע מארבע חזיתות: טיפול פלזמה “כיסא־צד”, התבגרות הידע על שתלי זירקוניה, הרחבת האינדיקציות לשתלים קצרים כחלופה לפרוצדורות הרמת סינוס, ושימושים
בעשור האחרון המעבר מ“שתל ביד חופשית” לתכנון דיגיטלי מלא כבר אינו טרנד אלא סטנדרט עבודה מתרחב. החדשות המשמעותיות הן לא רק שיפור בכלים עצמם, אלא התכנסות של שלושה צירים: ניווט בזמן אמת (Dynamic Navigation), מערכות רובוטיות (Robotic CAIS) ושיטות רישום דיגיטלי מתקדמות לשיקום על גבי שתלים – במיוחד בשיקום לסת חסרת שיניים, שם דיוק
הספרות בנושא סיבוכים אוקולריים/אורביטליים בהקשר של השתלות בלסת העליונה נותרת דלה יחסית ברמת הראיות: רוב הדיווחים הם דיווחי מקרה או סדרות קטנות, ולכן קשה להפיק שכיחות מדויקת או מודלי סיכון “קשיחים”. למרות זאת, בשנים 2024–2025 ניכרת מגמה ברורה של איסוף וארגון ידע: מיפוי שיטתי של כל הספקטרום האופתלמולוגי סביב פרוצדורות דנטליות, ושכלול ההבנה הרב־תחומית
התפתחות זיהומים סביב שתלי שיניים מהווה אתגר משמעותי בפרקטיקה הדנטלית המודרנית. בעוד שאיבוד שתלים בשלב מוקדם קשור לרוב לכשלון באוסאואינטגרציה, הרי שאיבוד שתלים בשלב מאוחר נובע בדרך כלל מתהליכים זיהומיים - פרי-אימפלנטיטיס ואימפלנטיטיס. זיהוי מטופלים בסיכון מוגבר לפני ביצוע ההשתלה חיוני לתכנון טיפול מושכל, למניעה יזומה ולשיפור הפרוגנוזה ארוכת הטווח. סוכרת לא מאוזנת מהווה גורם
במרפאה קל להתרשם שהטיפול “נגמר” ברגע שהשיקום נמסר והמטופל מחייך. בפועל, זהו הרגע שבו מתחיל השלב החשוב ביותר להצלחה ארוכת טווח: תחזוקה שיטתית. ההנחיה הקלינית העדכנית של הפדרציה האירופית לפריודונטולוגיה (EFP) מדגישה שמניעה אינה מתחילה לאחר ההעמסה, אלא כבר בתכנון, נמשכת בכירורגיה ובשיקום, ולאחר שהשתלים בעומס, חייבת להתקיים תכנית תחזוקה תומכת מסודרת הכוללת הערכה תקופתית
תקציר בינה מלאכותית (AI) משנה את פני רפואת השיניים המשקמת ובמיוחד את תחום ההשתלות. סקירה זו בוחנת את היישומים העכשוויים של AI בתכנון טרום-כירורגי דיגיטלי של שתלים, כולל רכישת נתונים דיגיטליים, סגמנטציה אוטומטית של ציוני דרך אנטומיים, הצבה וירטואלית של שתלים והערכת פרוגנוזה. הסקירה מדגישה את הפוטנציאל של AI לשיפור דיוק, יעילות ותוצאות קליניות בהשתלת
תקציר התפתחות הננו-טכנולוגיה פתחה אופקים חדשים בתחום הפיכת משטחי שתלים דנטליים לביו-אקטיביים ומשפרים אוסאואינטגרציה. סקירה זו מתמקדת בגישות ננו-הנדסיות עדכניות לשיפור משטחי טיטניום וזירקוניה, כולל ננו-שפופרות, ציפויי ננו-גבישי סידן פוספט, עיבודים משטחיים ננומטריים וטכנולוגיות חכמות. הסקירה מדגישה את היתרונות הביולוגיים, המכניים והקליניים של שינויים אלו. האינטראקציה בין משטח לרקמה הצלחתם ארוכת הטווח של שתלים דנטליים
תקציר טכנולוגיית ההדפסה התלת-ממדית (3D Printing) מהווה מהפכה בתחום רפואת השיניים המשקמת, ובפרט בהשתלות שיניים. סקירה זו בוחנת את היישומים העכשוויים של ייצור מוסף (Additive Manufacturing) בתכנון והפקת שתלים מותאמים אישית, מדריכים כירורגיים ושחזורים על-שתליים. הטכנולוגיה מאפשרת יצירת שתלים המותאמים במדויק לאנטומיה הייחודית של כל מטופל, תוך קיצור זמני הטיפול והשגת תוצאות אסתטיות ופונקציונליות משופרות.
הבחירה בחלקי־על (suprastructures) היא שלב קריטי בשיקום נשלף הנתמך על גבי שתלים. מבין האפשרויות, Ball attachments נחשבים לפתרון ותיק, פשוט ואמין, כל עוד משלבים תכנון ביומכני מדויק והדרכת תחזוקה. נקודת המוצא היא הערכה אנטומית ותפקודית: נפח העצם, מיקום/זווית השתלים, יחס הסגר ודפוסי העמסה. Ball attachments מתאימים כאשר נדרשת מערכת פשוטה בתחזוקה “עם דרישה סבירה ליציבות
