לדברי מחברי המאמר, קרצינומה של תאי קשקש של הפהOSCC) ) הינה הניאופלזיה הממאירה השכיחה ביותר של חלל הפה. מספר גורמי סיכון נקשרו להתפתחות של OSCC, כאשר בראש ובראשונה עישון או לעיסת טבק (עם או בלי betel / אגוז areca) ולאחריו צריכת אלכוהול נחשבים כיום לשני גורמי הסיכון החשובים ביותר המעורבים באטיולוגיה של המחלה. נגיפי פפילומה אנושיים אונקוגניים בסיכון גבוהHPV) ) קשורים גם לקרצינומה של תאי קשקש באורופרינקס, עם שכיחות עולה במדינות מפותחות. בנוסף לגורמי סיכון אלו המוכרים היטב, הוצע כי דיכוי חיסוני, תת-תזונה או חוסר תזונתי, היגיינת פה לקויה וגורמים גנטיים נמצאו מעורבים באופן משמעותי בהתפתחות הקרצינומה האורלית. בעבר דווח כי טראומה כרונית של רירית הפה, הנובעת מפעולת גירוי מכני חוזר ומתמשך של גורם פגיעה בתוך הפה, לבד או בשילוב עם גורמי סיכון אחרים, מעורבים בהתפתחות קרצינומה של הפה. עם זאת, לדברי המחברים התפקיד המדויק של גורמי סיכון פוטנציאליים אלו אינו ברור.
מטרה
הסקירה הנוכחית נערכה על מנת להעריך בספרות הנוכחית באם טראומה מכנית כרונית עשויה להיחשב כגורם סיכון לקרצינומה של תאי קשקש של הפה.
החוקרים סקרו את מסדי הנתונים של PubMed, CENTRAL (Cochrane Central Register of Controlled Trials), Scopus, EMBASE ו-Web of Science.
הקריטריונים אשר קבעו לזכאות למחקר היו מחקרי עוקבה המשווים שכיחות של קרצינומה של תאי קשקש בפה בקרב נבדקים עם/בלי טראומה מכנית כרונית ומחקרים בהם קיימים מקרים ובקרות או מחקרי חתך המשווים טראומה מכנית כרונית בקרב נבדקים עם או בלי קרצינומה של תאי קשקש של בפה. החשיפה לטראומה הוגדרה
כטראומה מכנית כרונית, כפי שהוכח באמצעות נוכחות של גורם טראומטי דנטלי (מנח שיניים שגוי, דיאסטמה, שן חדה או שבורה, סתימות או גורמי שיקום קבועים חדים או מחוספסים), או גורם שיקומי (תותבות חדות או מחוספסות, ריטיינרים פגומים, אוגנים מורחבים מדי, תותבת לא יציבה ו/או ללא רטנציה) או פונקציונלי (מיקום הלשון, נשיכת שפתיים/לחיים/ או יניקה, ייצוב שיניים תותבות עם הלשון וכו'). זיכרון המתרפא לגבי היסטוריה של טראומה כרונית לא נחשב אמין דיו על מנת להגדיר זאת כנוכחות חשיפה לטראומה. רק מחקר מקרה פרוספקטיבי אחד עם בקרה מילא את הקריטריונים להכללה בסקירה, אך איכות הראיות שסופקו לא הייתה מספיקה על מנת להגדיר טראומה כגורם סיכון לקרצינומה של תאי קשקש בפה. המגבלה העיקרית של הסקירה הייתה קיומו של מחקר מקרה-בקרה אחד בלבד ברמה גבוהה לסיכון להטיה. בהיעדר ראיות חזקות התומכות בתפקיד הטראומה בהתפתחות קרצינומה של תאי קשקש בפה, ביצעו המחברים דיון נרחב על טראומה וקרצינוגנזה.
מסקנות
לדברי מחברי המאמר, העדויות הזמינות אינן תומכות בכך שלטראומה כרונית יש תפקיד פעיל בקרצינוגנזה של הפה, לא כגורם מקדם ולא כגורם המביא להתפתחות המחלה. לדעתם יש צורך במחקרי עוקבה פרוספקטיביים אשר באמצעותם ניתן יהיה להעריך טוב יותר את תפקיד הטראומה בהתפתחות של קרצינומה של תאי קשקש של הפה.
Pentenero M, Azzi L, Lodi G, et al. Chronic mechanical trauma/irritation and oral carcinoma: A systematic review showing low evidence to support an association. Oral Diseases 2022; 28:2110-2118