מניתוח נתוני הרישום בשוודיה עולה כי לשמונה אחוז מקרב הנבדקים בגיל 70 ומעלה יש שתל דנטלי אחד לפחות, ממצא המדגיש כי הטיפול בשתלים הינו אסטרטגית טיפול נפוצה לשם החלפת שיניים חסרות.
למרות הדיווחים לגבי התוצאות החיוביות של השימוש בשתלים דנטליים באופן כללי, הראו מחקרים גם כי סיבוכים טכניים וביולוגיים הינם אירועים לא נדירים. הערכות נוספות העלו כי ניהול סיבוכים כאלה היה תובעני מבחינה טכנית, יקר וגוזל זמן. עם זאת, מחברי המאמר מציינים כי רוב המחקרים אודות סיבוכים של השתלות שיניים התמקדו בממצאים ביולוגיים או בבעיות טכניות עם דיווחים מפורטים על פרופילים שונים של סיכון. לפיכך, קיים מידע מוגבל על ההתרחשות הכוללת וההתקבצות הפוטנציאלית של סוגים שונים של סיבוכים בקרב תת קבוצות ספציפיות של מתרפאים. הערכות מדדי התוצאות המדווחים על ידי המתרפאים בעקבות טיפול משקם בשתלים הצביעו על מידת שביעות רצון גבוהה. עם זאת, סביר להניח כי שביעות רצון המטופלים מושפעת לרעה מהופעת סיבוכים. למעשה, ראיונות עם נבדקים שאובחנו כסובלים מפרי-אימפלנטיטיס חשפו אכזבה וציפיות שלא מומשו מצד המתרפאים. מחקרים אחרים, לעומת זאת, העלו כי שביעות רצון המתרפאים בעקבות טיפול בשתלים הייתה גבוהה, ללא קשר להתרחשות הסיבוכים.
מטרה
המחקר הנוכחי נערך על מנת להעריך את ההתרחשות הכללית ואת ההקבצות הפוטנציאליות של סיבוכים ביולוגיים וטכניים בטיפולי שתלים דנטליים, כמו גם להעריך את ההשפעה על שביעות רצונם של המתרפאים.
596 מתרפאים שטופלו באמצעות שחזורים הנתמכים בשתלים הוערכו לגבי התרחשות אירועים של (א) סיבוכים טכניים; (ב) פרי-אימפלנטיטיס; (ג) אובדן שתל בתקופה של תשע שנים. החוקרים קבעו את הזמן וסוג האירוע, וגורמי הסיכון הפוטנציאליים נחקרו באמצעות מודלים פרמטריים של הישרדות וסכנות. החלוקה לקבוצות על פי הסיבוכים הוערכה ברמת המתרפא ושביעות הרצון של המתרפאים הוערכה על ידי שאלון שהושלם לאחר תשע שנות מעקב. סיבוכים טכניים ו/או ביולוגיים הופיעו ב-42 אחוזים מהמתרפאים במהלך תקופת התצפית. היקף הטיפול (בקרב מתרפאים עם שיקום לסת חלקי ועם שיקום לסת מלאה) וכן היסטוריה של דלקת חניכיים זוהו כגורמי סיכון. בעוד שסיבוכים טכניים התרחשו בעיקר כאירועים בודדים, 41 אחוזים מהנבדקים שזוהו כסובלים מפרי-אימפלנטיטיס ו-52 אחוזים מהנבדקים בהם אובחן אובדן שתל הציגו גם סיבוכים אחרים. הסכנה לסיבוכים טכניים ולאובדן השתל הגיעה לשיאה לאחר 0.7 שנים ו-0.2 שנים בהתאמה, בעוד שהסיכון להתפתחות פרי-אימפלנטיטיס היה עקבי לאורך כל תקופת התצפית.
השיעור הכולל של המתרפאים שהיו מרוצים לאחר תשע שנים היה גבוה (95 אחוזים), ונצפו רק הבדלים קלים בין משתתפים עם סיבוכים וללא סיבוכים. מסקנות מחברי המאמר הן, כי סיבוכים בעקבות טיפול משקם הנתמך על ידי שתל היו נפוצים. כמו כן, היקף הטיפול ודלקת חניכיים זוהו כגורמי סיכון. בעוד שסיבוכים טכניים התרחשו בתבנית מבודדת, פרי-אימפלנטיטיס ואובדן שתל הדגימו התקבצות יחד עם סוגים אחרים של סיבוכים.
Karlsson K, Derks J, Wennström JL, et al. Occurrence and clustering of complications in implant dentistry. Clin Oral Impl Res 2020; 31: 1002-1009