לדברי מחברי המאמר, מחלת העששת נותרה אתגר משמעותי עבור בני אדם מבוגרים בארצות הברית ובעולם כולו. במחקר של Global Burden of Disease נמצא, שמשנת 1990 עד 2015 הייתה עלייה של 45 אחוזים בשנות החיים עם מוגבלות, וזאת עקב עששת לא מטופלת בשיניים קבועות. עששת לא מטופלת בשיניים קבועות בעולם דורגה כמצב השכיח ביותר שעבר הערכה (34 אחוזים מתוקנן לפי גיל), המשפיע על 2.5 מיליארד בני אדם. הצפי הוא, שרמת העששת הלא מטופלת תמשיך לעלות בארצות הברית ככל שתגדל האוכלוסייה המזדקנת ושיעור האנשים מחוסרי השיניים ירד. המטרה בטיפול בעששת היא לשלוט בפעילות המחלה ולשמור על קיום הרקמה הקשה, תוך החזרת השן לצורה ותפקוד נורמליים. עדויות מצביעות על כך שיש להשתמש בטיפול פחות פולשני כשאפשר, וקבוצת שיתוף הפעולה העולמית העוסקת בקונצנזוס על נושא העששת (ICCC) פרסמה המלצות לגבי המינוח של נגעי העששת והסרת רקמות עששתיות. המלצות אלו כוללות טיפול בנגעי עששת שעברו קָוִיטָציָה באופן ששומר על הרקמה הקשה ועל השיניים לאורך זמן. סדרי העדיפויות המומלצים כוללים שימור הרקמה הבריאה וזו הניתנת למינרליזציה מחדש, השגת שיקום בעל איטום טוב, שמירה על בריאות מוך השן והצלחה מירבית של השיקום. יתר על כן, ההמלצות קובעות כי הסרת עששת בנגעים רדודים צריכה לכוון לכך שייווצר חלל המסוגל לתמוך בשיקום הסופי ובנגעים עמוקים יותר, כאשר העדיפות היא לשמור על בריאות מוך השן. באופן ספציפי, בשיניים עם נגעי עששת רדודים או עמוקים במידה מתונה יש לבצע הסרה סלקטיבית של רקמת העששת עד לדנטין מוצק, בעוד שבנגעי עששת עמוקים, עדיפה הסרה סלקטיבית לדנטין רך, כאשר רקמה עששתית נשמרת באופן סלקטיבי מעל המוך.
מדיניות הפדרציה הדנטלית העולמית (FDI) בנושא רפואת שיניים זעיר פולשנית תומכת בהמלצות אלו. המחברים מציינים, כי למרות שהאיגוד האמריקני לרפואת שיניים פרסם בשנת 2018 הנחיות קליניות לגבי טיפולים לא משקמים בנגעי עששת, לא פורסמו הנחיות לגבי הסרת עששת סלקטיבית עד לדנטין רך או מוצק לעומת הסרת עששת לא סלקטיבית עד לדנטין קשה (שנודעה בעבר כהסרת עששת מלאה).
מטרה
המחקר הנוכחי בא לבחון את השימוש בקרב רופאי השיניים המשתייכים ל"רשת המחקר הדנטלית הלאומית המבוססת על ניסיון הקליני" בהסרת עששת סלקטיבית בנגעי עששת עמוקים, ולכמת את רמת ההתאמה בין הפרקטיקה הקלינית המדווחת שלהם לבין ההמלצות שפורסמו על ידי ה-ICCC.
המחקר התבסס על שאלון אשר העריך את השימוש המדווח בהסרת עששת סלקטיבית בעת טיפול בעששת עמוקה בשיניים עם סימפטומים או אסימפטומטיות בתגובה לתרחישים קליניים. השיטות הסטטיסטיות כללו את שיעור הנשאלים בהתאמה להנחיות ה-ICCC בספים שונים ורגרסיה לוגיסטית לגורמי המודל הקשורים. בסך הכל הגיבו לשאלון 500 רופאי שיניים ובמדגם המחקר היו 57 אחוזים גברים, הגיל הממוצע היה 50.9 ± 12.6 שנים, ו-60 אחוזים עבדו במסגרות של מרפאות פרטיות. רמות גבוהות יותר של התאמה לבחירה בהסרת עששת סלקטיבית ב-50 אחוזים או יותר מהמקרים נמצאו עבור שיניים אסימפטומטיות מאשר עבור עששת המלווה בסימפטומים. הבדלים אלו היו קשורים באופן מובהק לסוג מסגרת המרפאה.
מסקנות
לדברי מחברי המאמר, חברי רשת המחקר הדנטלית דיווחו על אסטרטגיות של שימוש סלקטיבי להסרת עששת בעת טיפול בנגעי עששת עמוקים יותר מאשר במחקרים קודמים של רשתות מחקר בארצות הברית ויפן ומתוצאות של סקירות שיטתית ומטה-אנליזות קודמות. אף על פי כן, במחקר הנוכחי נראתה אי התאמה מהותית עם הנחיות ה-ICCC. ההשלכות המעשיות הן כי יש צורך בפעילויות הסברה נוספות וחינוך מתמשך, כמו גם מחקרי יישום, העשויים לעודד את השימוש בשיטות להסרה סלקטיבית של עששת עמוקה.
Jurasic MM, Gillespie S, Sorbara P, et al. Deep caries removal strategies. J Am Dent Assoc 2022;153(11):1078-1088