העלות הישירה הכוללת של דמנציה לכלכלת המדינה בארצות הברית בשנת 2016 הייתה 236 מיליארד דולר (אגודת האלצהיימר, 2017). דמנציה היא מונח כללי לירידה ביכולת המנטאלית, שעלולה להפריע לפעילות היומיומית. חולי דמנציה סובלים מאובדן זיכרון, ובעקבות כך מאבדים את יכולתם לשמור על שגרת חיי היומיום שלהם וכך מגדילים את העומס על המשפחות והחברה (ארגון הבריאות העולמי, 2015). קשה לזהות ולמנוע את המחלה בשלב מוקדם, לכן ישנם מחקרים רבים שנערכו על מנת לקבוע את גורמי הסיכון האפשריים לאבחון מוקדם, לטיפול ולמניעה.
היגיינת הפה הוגדרה כבעייה בקרב חולי דמנציה. כמה מחקרים דיווחו על כך שמתרפאים אשר סובלים ממחלת חניכיים היו בסיכון מוגבר לדמנציה, בהשוואה עם קבוצת ביקורת. עם זאת, הקשר בין פריודונטיטיס לדמנציה עדיין לא נחקר היטב, בשל מגבלות מחקר מסוימות, כגון גודל דגימה קטן, התמקדות באוכלוסייה ספציפית, התאמה לא מספקת לגורמים מערפלים, היעדר אנליזות רגישות ומקרים לא מוגדרים של פריודונטיטיס. בני אדם מבוגרים נוטים יותר לסבול מדמנציה מאשר צעירים. בנוסף, גורמים הקשורים להפחתת דמנציה במתרפאים עם מחלת חניכיים נותרים לא ידועים.
מטרה
במחקר הנוכחי העריכו החוקרים את הסיכון בטווח הארוך לדמנציה במתרפאים עם מחלת חניכיים באמצעות מאגר המחקר של הביטוח הלאומי בטייוואן. המטרה הייתה לחקור גם את גורמי ההגנה הפוטנציאליים לסיכון לדמנציה במתרפאים עם דלקת חניכיים. מחברי המאמר זיהו באמצעות מאגר ביטוח הבריאות הלאומי של טייוואן 56,018 מתרפאים בגילאי 50 ומעלה עם מחלת חניכיים, שאובחנו בשנים 2008-2000. לשם השוואה, נבחרה בנוסף קבוצה של 56,018 מבוגרים ללא מחלת חניכיים, בהתאמה לפי גיל ומין. שתי הקבוצות היו במעקב משנת 2000 ועד סוף שנת 2013, ונערך זיהוי של מצבי דמנציה במהלך המעקב. יחסי הסיכון המותאמים (HRs) ו-95 אחוזים של מרווחי הביטחון (CIs) של דמנציה הקשורה למחלת חניכיים חושבו באמצעות רגרסיות של רב-משתנים.
מחברי המאמר מציינים, כי לא נמצאו הבדלים משמעותיים בגיל או במין בין המשתתפים עם ובלי מחלת חניכיים, עקב שימוש שעשו בהליך של התאמת תדרים. עם זאת, התגלה כי בהשוואה למשתתפים בלי מחלת חניכיים, בקרב המתרפאים עם מחלת חניכיים היו מספרים גבוהים יותר של סובלים מיתר לחץ דם, הפרעות נפשיות, סוכרת, מחלת לב איסכמית, שבץ, יתר שומנים בדם, מחלת ריאות חסימתית כרונית, אי ספיקת לב, שחמת כבד ופגיעה מוחית טראומטית. למתרפאים עם מחלת חניכיים היו אחוזים נמוכים יותר של בעלי הכנסה נמוכה מאשר אלו ללא מחלת חניכיים. מספר החולים שהשתמשו בסטטינים ובמטפורמין וקיבלו חיסון כנגד שפעת היה גבוה יותר גם בקרב מתרפאים עם מחלת חניכיים, לעומת משתתפים ללא מחלת חניכיים. חציוני הזמן של המעקב אחר משתתפים עם וללא מחלת חניכיים היו 7.53 ו-8.05 שנים, בהתאמה.
במחקר נמצא כי מחלת חניכיים הייתה קשורה לסיכון לדמנציה. הקשר בין מחלת חניכיים לבין סיכון לדמנציה היה מובהק בקרב גברים, נשים, ואנשים מעל גיל 60. בקרב מתרפאים עם מחלת חניכיים, השימוש בסטטינים במטפורמין וקבלת חיסון נגד שפעת נקשרו לירידה בסיכון לדמנציה, בעוד שסוכרת, הפרעות נפשיות ושבץ מוחי היו גורמי סיכון משמעותיים להתפתחות המחלה.
מסקנות מחברי המאמר הן, כי מחלת חניכיים הינה גורם סיכון להתפתחות דמנציה, בעוד שהשימוש בסטטינים ובמטפורמין עשוי להפחית את הסיכון למחלה.
Lee CY, Chang CC, Lin CS, et al. Risk of dementia in patients with periodontitis and related protective factors: A nationwide retrospective cohort study. J Clin Periodontol 2020; 47: 1428-1436