מחברי המאמר מציינים, כי לבני אדם החיים עם דמנציה יש בריאות פה ירודה יותר מאלה ללא דמנציה, ורבים חווים כאב אורופציאלי, אשר עשוי להיות אתגר לזיהוי בידי המטפלים. למעלה מ-50 מיליון בני אדם ברחבי העולם חיים עם דמנציה, מה שהופך אותה לגורם מוביל לנכות בקרב מבוגרים. ההערכה היא כי מעל 150 מיליון בני אדם יסבלו מדמנציה עד שנת 2050, ושיעורם מתקדם ועולה בקצב מהיר ביותר. בהתחשב בכך ששכיחות דמנציה גוברת וכך גם השכיחות של מחלות הפה וכאבים אורפציאליים המשפיעים על אנשים החיים עם דמנציה, ברור שהחולים והתומכים בהם, כמו גם רופאי השיניים, יצטרכו לבצע מספר הולך וגדל של החלטות על טיפולים מורכבים. תסמינים של דמנציה יכולים להקשות על החולים לקבל החלטות לגבי הטיפול ולהביע את העדפותיהם, במיוחד ככל שמצב המחלה מתקדם. תסמיני דמנציה שונים כגון אובדן זיכרון, אפזיה ודיסארתריה עלולים להשפיע על תהליכי קבלת החלטות ותקשורת קוגניטיבית. מחסומים מרובים מונעים מאנשים הסובלים מדמנציה לגשת לקבלת טיפול שיניים, מצב הגורר עיכובים רבים ומתעורר עקב בעיות תפקודיות משמעותיות או תסמינים דנטליים.
קבלת החלטות משותפת לכל שירותי הבריאות, כולל לחולים עם דמנציה, זוכה לתמיכה נרחבת כגישה לקבלת החלטות המבטיחה שהמטופלים יהיו משתתפים מושכלים ופעילים בהחלטות לגבי הטיפול בהם. זה מתאים ברוב המצבים, אם כי לא כולם: חלק מהמטופלים אינו מעוניין לבצע דיון כזה עם אנשי מקצוע של שירותי הבריאות וחלקם אינם מסוגלים או פחות מסוגלים לעשות זאת. ככול שהדמנציה מתקדמת, יכולת החולים ורופאי השיניים לעסוק בדיונים משותפים על התאמה לטיפול עם העקרונות של קבלת החלטות משותפת עלולה להיפגע או אפילו להיות בלתי אפשרית. תסמיני דמנציה עשויים בהחלט להתקדם לנקודה שבה מטופלים אינם יכולים לקבל החלטות ספציפיות לגבי טיפול השיניים שלהם. בתרחישים כאלה, החלטות מתקבלות על ידי מיופה כוח ומתמקדות בדרך כלל בשאלה האם או איזה טיפול הינו הטוב ביותר לאדם המסויים. גורמים רלוונטיים כוללים את העדפות המטופל, מצב השיניים והצורך בשיטות תמיכה בהתנהגות דנטלית, כגון סדציה. גורמים אלו עלולים לסבך את תהליכי הטיפול ואת הבטיחות, הסיכונים והעלויות שלו. ההנחיות הזמינות לרופאי השיניים מציעות תמיכה אך ורק מנקודת המבט הקלינית ומכילות תובנות מועטות כיצד לעבוד עם חולים הסובלים מדמנציה או אלו שמטפלים בהם (כלומר מטפלים משפחתיים ולא אנשי מקצוע או אחרים שעשויים לטפל בחולי דמנציה), אך לדברי המחברים לא נחקרו עד כה התפקידים והחוויות של מטופלים או של מטפלים בקבלת החלטות כאלו.
מטרה
מחקר זה חקר את הפרספקטיבות וההתנסויות של קבלת החלטות לטיפולי שיניים בבני אדם הסובלים מדמנציה והמטפלים המשפחתיים שלהם. החוקרים ערכו ראיונות חצי מובנים עם שמונה בני אדם שסובלים מדמנציה ו-17 מטפלים משפחתיים. הם אימצו גישה של תיאוריה מבוססת קונסטרוקטיבית, תוך שימוש במדגם וריאציה מקסימלית. איסוף וניתוח נתונים איכותיים התרחש במקביל. הנתונים עברו קידוד פתוח ראשוני ולאחריו קידוד ממוקד יותר, נתמך על ידי כתיבת תזכיר רפלקסיבי, שתמך בסיווג נתונים. חולים עם דמנציה דיווחו שהם רוצים שיבינו אותם כבני אדם ייחודיים עם צרכים ספציפיים. כל המשתתפים תיארו שהם רוצים להיות מעורבים באופן פעיל בהחלטות לגבי טיפולי השיניים שלהם. עם זאת, רבים חשו שהם אינם מעורבים מספיק בקבלת החלטות הטיפול. התפיסה של מעורבות חלקית מצביעה על כך שהחולים בדמנציה ובני המשפחה חשו כי תוצאות הטיפול להן ציפו לא נדונו ולא נשקלו.
מסקנות
לדעת המחברים לבני אדם החיים עם דמנציה ולמטפלים שלהם היו ציפיות ספציפיות לגבי טיפול השיניים אך הם הרגישו פסיביים בקבלת ההחלטות למרות רצונם להיות מעורבים בתהליך הזה. רופאי השיניים צריכים לשאוף לקבוע באופן פעיל את העדפות המטופלים, ללא קשר עם יכולתם הנפשית ולהתחשב בהם בדיונים ובהחלטות בנושא רפואת השיניים.
Geddis-Regan A, Wassall RR, Abley C, Exley C. Exploring dental treatment decision-making experiences of people living with dementia and family carers. Gerodontology. 2024; 41(1):83-93