בשל המגפה העולמית של נגיף הקורונה, הסיכון הגבוה לזיהום צולב ולעומס יתר במתקני בתי החולים הביאו לדחיפות אמיתית להגבלת זרימת המתרפאים הדנטליים למחלקות החירום. לדברי מחברי המאמר, הקביעה לגבי מצבי החירום הייתה נתונה לפרשנות ולא ניתנו הנחיות רשמיות או קריטריונים מפורשים לתמיכה בקבלת ההחלטות. בהקשר זה, נדרשה בחינה מחודשת של מקרי החירום הדנטליים על מנת להבטיח המשכיות של הטיפול, בעת שתשומת הלב ניתנה לניהול הסיכון הגבוה להתפשטות הנגיף. היה חיוני לשמור על פעילות החירום הדנטלי, ראשית על מנת להבטיח טיפול הולם אך גם כדי ליידע ולייעץ למתרפאים. זיהום דנטלי הינו מצב שכיח שעלול להיות חמור, הנובע בעיקר ממחלת העששת. לכן ניתן למנוע את הצורות החמורות של הזיהום באמצעות טיפול ראוי ומתוזמן. יתר על כן, כאב אורופציאלי הוא נפוץ מאוד ועלול להגיע לרמות עוצמה גבוהות, בדומה לאלו שנצפו במחלות אחרות כגון אבני כליה. מצב זה מודגש עוד יותר בזיהומים של כאבי שיניים כגורם העיקרי לאשפוז חרום רפואי עקב לקיחת מנת יתר בלתי מכוונת של פרצטמול, העלולה להוביל לאי ספיקת כבד חריפה – תגובה שלילית נדירה, אך עלולה להיות קטלנית. הרמה והתדירות הגבוהים של כאבים אורופציאליים גורמים לדרישה מוגברת של פניות חירום במרפאות השיניים ובמידה מסוימת במרפאות רפואיות כלליות ובמחלקות חירום בבתי החולים. הסיכון הגבוה להידבקות צולבת ועומס היתר במתקני בית החולים העניקו דחיפות בהגבלת זרימת מתרפאי החירום הדנטליים. לכן, נדרשה לדעת המחברים אסטרטגיית ניהול חירום דנטלית יעילה ורציונלית, כולל יישום אבחון לשם הפניות ויעוץ באמצעות שיחות טלפון. לדבריהם, על האסטרטגיה היה לזהות את מקרי החירום הדנטליים שלא ניתן לנהל ביעילות מרחוק (ניהול במרפאה) ואת אותם מקרי החירום הנחשבים לזכאים לניהול מרחוק באמצעות ייעוץ ו/או מרשם תרופות מרחוק. עם זאת, ההקלה היעילה בסימפטומים ובקרת הכאב חייבים להיות מאומתים בשני המצבים.

מטרה

בהתאם לכך, יעדי העבודה הנוכחית היו: 1) למדוד את היכולת של אסטרטגיית ניהול המבוססת על מיון ראשוני להגביל את אשפוזו של המתרפא לתקופה של חודש אחד; 2) להעריך את אחוזי ההצלחה של ניהול חירום במקום ומרחוק לגבי הקלת הסימפטומים ושליטה בכאב לאורך תקופה של חודש אחד. במחקר נכללו כל המתרפאים שפנו למחלקה לרפואת השיניים בקליניקה האוניברסיטאית בבריסל, בלגיה, לשם התייעצות חירום במהלך סגר, בין ה-30-1 באפריל 2020 (n=570). לאחר התייעצות טלפונית ובהתבסס על הנחיות קבלה שנקבעו מראש, התקבלה בתחילת המחקר (T0) החלטה או לקבל את המתרפא לטיפול במקום או לבצע ניהול מרחוק על ידי מתן ייעוץ ו/או מרשם לתרופות. המתרפאים היו מאז במעקב שיטתי לאחר שבוע אחד וחודש. כישלון בטיפול הוגדר כצורך בקבלה למחלקת חירום עבור מתרפאים שנוהלו מרחוק מאז T0 ובקבלה מחודשת למחלקת חירום עבור אלה שכבר טופלו ב-T0. שיעור המעקב אחר המתרפאים עם מערך נתונים שלם היה 91.4 אחוזים (n=521). מתוך המתרפאים שנכללו במחקר, ניתן היה לטפל ב-49.3 אחוזים ללא קבלה עקב סיבות של חירום במשך חודש אחד. שיעור הניהול המוצלח עמד על 71.8 ו-​​90.2 אחוזים במהלך חודש אחד, למצבים של ניהול מרחוק וטיפול במקום בהתאמה.

מסקנת החוקרים היא, כי האסטרטגיה המוצעת לניהול חירום המבוססת על מיון ראשוני עם מעקב שיטתי הייתה פשרה טובה בין הגבלת המתרפאים לקבלה לטיפול ומתן בטוח של הקלה יעילה בתסמינים ובקרת כאב. האסטרטגיה עשויה להיות שימושית במצבים בהם נדרשת רגולציה של זרימת מתרפאי חירום.

Beauquis J, Petit AE, Michaux V, et al. Dental emergencies management in COVID-19 pandemic peak: A cohort study. J Dent Res 2021. DOI: 10.1177/0022034521990314