תותבות שלמות מהוות את הטיפול המשקם הנפוץ ביותר למצבים של חוסר שיניים מוחלט. המלצות שונות לגבי אורך החיים של תותבות, הקיימות בספרי הלימוד ובספרות המחקרית של שיקום הפה, אינן עקביות ומציעות להחליף תותבות לאחר 3 עד 5 שנים, 5 עד 6 שנים, וכן 5 עד 10 שנים. עם זאת, לדברי מחברי המאמר, אין ראיות התומכות בהמלצות אלו. הגורמים המשפיעים על אורך החיים של תותבות הינם מגוונים וכוללים שינויים בעצם האלבאולרית, שחיקת השיניים בתותבת, אובדן שיניים בתותבת, שבר של התותבת, שימוש בתכשירי פה הגורמים לשחיקה, הרגלים פָּרָפונקציונליים, הרכב התזונה ותדירות השימוש בתותבת. "התאמה לקויה של התותבות" זוהתה כסיבה השכיחה ביותר לבקשת שיניים תותבות חדשות, כאשר סיבות אחרות כוללות "זקוק לשיניים תותבות חדשות" ו-"התותבות שחוקות ושבורות". תוארו שני אלמנטים של החלפת תותבת: צורך סובייקטיבי, שנקבע על ידי המתרפא, וצורך נורמטיבי, שנקבע על ידי הרופא הקלינאי לאחר בדיקה והערכה של המתרפא ושל השיניים התותבות. הצורך הנורמטיבי עולה לעיתים קרובות על הצורך הסובייקטיבי. המתרפאים נוטים להסתגל להידרדרות האיטית של המכשיר בתוך הפה, עם תפיסה מינימלית של ההידרדרות הנלווית בפונקציה. דווח כי 70 אחוזים מהמתרפאים עם תותבות מעל גיל 20 היו מרוצים מהן, אך רק 37 אחוזים מתותבות אלו היו מספקות מבחינה קלינית. לתותבות שאינן מתאימות באופן קליני יש פוטנציאל להשפיע לרעה על איכות החיים הקשורה בבריאות הפה, בריאות הריריות, הלעיסה, הדיבור, והאסתטיקה. גיל מתקדם ומצב סוציו-אקונומי נמוך, שמשותפים לרבים מהמתרפאים בעלי תותבות שלמות, קשורים גם לליקויים בשימוש בשירותי רפואת השיניים. היעדר התנהגות הקשורה בקבלת טיפול דנטלי בקרב מתרפאים עם תותבות מצמצם את האפשרות של קלינאים לזהות בעיות בתותבות או לייעץ למתרפא לקבל שיניים תותבות חדשות. העלות אף היא עשויה למלא תפקיד בצורך הסובייקטיבי להחלפת תותבות. למתרפאים עם תותבות שלמות יש סיכוי גבוה יותר להשתייך למעמד סוציו-אקונומי נמוך ופחות סיכוי שיהיה להם ביטוח דנטלי פרטי. מחקר אמריקאי שנעשה על מתרפאים בעלי ביטוח רפואי ציבורי גילה כי 29 אחוזים עיכבו את הפנייה לטיפול רפואי ו-14 אחוזים ויתרו על טיפול רפואי ב-12 החודשים האחרונים. המכשול הנפוץ ביותר עליו דווח היה כספי, ולאחריו נמצאו חסמי גישה כגון זמני המתנה, מיקומי המרפאות ותחבורה.

מטרה

הסקירה השיטתית הנוכחית נערכה על מנת לבחון את הראיות הקיימות לגבי אורך החיים של שיניים תותבות שלמות ולסקור וריאציות בהתאם לסוג ולמשך המעקב. התוצאה העיקרית שנבחנה הייתה אורך החיים של התותבת, שהוגדר כמשך הזמן בין מתן התותבת להחלפתה בתותבת חדשה או טיפול אלטרנטיבי כגון תותבות-על הנתמכות בשתלים או תותבת קבועה. התוצאה המשנית הייתה איחוד הכמויות של כשלים מוחלטים של תותבות. מטרה שלישית הייתה לקבוע באם האזור הגיאוגרפי, הגיל או המין נקשרו עם אורך החיים של תותבות שלמות.

לשם הסקירה, חיפשו החוקרים באמצעות מונחי מפתח בארבעה מאגרי מידע אלקטרוניים: CINAHL (EBSCO), MEDLINE, מאגרי רפואת הפה והשיניים וספריית Cochrane. מחקרים העומדים בקריטריונים להכללה נבדקו על פי פרוטוקול קבוע. כן נבדקו רשימות הספרות של המחקרים שזוהו. איחוד תוצאות הכישלון של התותבות השלמות הוערך באמצעות שימוש במודלים של אפקטים אקראיים. החיפוש הניב21,607 תקצירים ייחודיים, מתוכם 273 עמדו בקריטריונים להכללה בסקירה. הערכת המאמרים בטקסט מלא הפחיתה את המספר הזה ל-42. מתוכם 24 מחקרים דורגו כבעלי סיכון נמוך להטיה ו-18 לסיכון נמוך מאוד. אורך החיים הממוצע המשוקלל ± סטיית התקן של תותבות שלמות בלסת העליונה היה 10.3±3.8 שנים, של תותבות בלסת התחתונה היה 8.6±2.6 שנים, ושל תותבות בשתי הלסתות היה 10.8±4.7 שנים. השיעור המאוחד של כישלון שיניים תותבות שלמות שנצפה במשך שנתיים או פחות היה 0.05, לאחר 5 עד 6 שנים היה 0.12, ולאחר 10 שנים ומעלה היה 0.41.

מסקנות מחברי המאמר הן, כי תותבות שלמות, המיוצרות בעיקר במסגרות אוניברסיטאיות, נמצאו בעלות אורך חיים ממוצע משוקלל ± סטיית תקן של 10.1±4.0 שנים. שיעור הכישלונות של תותבות אלו גדל עם העלייה בגיל התותבות, ואורך החיים של התותבות בלסת העליונה היה ארוך יותר מזה של תותבות בלסת התחתונה.

Taylor M, Masood M, Mnatzaganian G. Longevity of complete dentures: A systematic review and meta-analysis. J Prosthet Dent 2020. DOI: 10.1016/j.prosdent.2020.02.019