לדברי מחברי המאמר, עששת סביב שחזורים וגורמי איטום, או עששת משנית, היא סיבה נפוצה לכישלון מבני שיקום אחוריים. מספר גורמים מקומיים תורמים להתחלה והתקדמות של נגעי עששת משניים, כולל השפעת חומרים ונוכחות של פגמים בשולי השחזור. מחקרים מהעת האחרונה מדגישים את קיומם של גורמי סיכון של המתרפא ותהליכי קבלת ההחלטות כקובעים של אורך החיים של השיקום. בשחזורים עלולים להופיע פגמים שוליים הנובעים מדגרדציה של חומר השיקום הקשורה לעתים קרובות עם לחות, תנודות של הטמפרטורה, והעמסת כוחות הלעיסה הטבעית. פגמים אלה עלולים לקדם חדירת נוזל וביופילם לאורך הממשק בין השיקום לבין השן, אך לא נמצא סף מקובל עבור גודל הפגם הרלוונטי מבחינה קלינית. היעדר ראיות קליניות לגבי התפקיד של שינויי צבע ופגמים בשוליים בהתפתחות עששת עשוי להוביל לשונות הקיימת באבחון בין הרופאים המטפלים, לבין האסטרטגיות השונות להערכת עששת סביב שחזורים ישנים עשויות להשפיע על ההחלטות הקליניות. הקריטריונים של הפדרציה העולמית לרפואת השיניים (FDI)בשטח זה נמצאים בשימוש נרחב במחקר ובפרקטיקה הקלינית והם מכסים היבטים אסתטיים, תפקודיים וביולוגיים הניתנים להתאמה למגוון מצבים קליניים. מערכת אחרת המוכרת בשם "עששת הקשורה לשחזורים ואטומים" (CARS) מתמקדת בהערכת נגע העששת, בהתאמה לגישת ההתערבות המינימלית המגיבה לנוכחות ולפעילות הנגע, למעט גורמים של פגמים שוליים.
מטרה
הניסוי הקליני האקראי הנוכחי נערך על מנת להשוות את ההערכה של עששת משנית וניהול של שחזורים אחוריים קבועים באמצעות שתי גישות חזותיות, עם וללא הכללת פגמים שוליים, ולבחון השפעתם על הישרדות השיקום. השערת העבודה הניחה שאסטרטגיית אבחון המתרכזת בגילוי עששת בלבד תביא לניהול פחות פולשני מבלי להגדיל את שיעורי הכישלון המאוחרים יותר. החוקרים ערכו ניסוי קליני באשכול אבחנתי עם שתי קבוצות מקבילות באמצעות אסטרטגיות אבחון שונות (C+AS), המבוססות על הערכת מצב העששת, ההסתגלות השולית והיבטי שינויי צבע בשוליים לפי הקריטריונים של ה-FDI ו-(C) על סמך מצב העששת תוך שימוש בקריטריונים של הערכת "עששת הקשורה לשחזורים או איטומים", שתוארו על ידי מערכת האיתור וההערכה הבינלאומית של מחלת העששת (ICDAS). הטיפול לשם השיקום נערך בהתבסס על החלטה שהתקבלה בעקבות אסטרטגיית האבחון שהוקצתה על ידי החוקרים. השחזורים עברו הערכה קלינית מחדש עד לתקופה של 71 חודשים. התוצאה העיקרית הייתה כשל בשיקום, כולל כשל ברמת השיניים: כאב, טיפול אנדודונטי ועקירות. במחקר נכללו 727 שחזורים אשר בוצעו בקרב 185 משתתפים, ובמהלך המעקב נבחנו מחדש 502 (69.1 אחוזים) שחזורים. בקו הבסיס השימוש בקריטריונים של C הוביל לכמעט פי 4 פחות התערבויות בהשוואה לאסטרטגיית C+AS. בסך הכל הוערכו 371 שחזורים בקבוצת C, מתוכם 31 (8.4 אחוזים) תוקנו או הוחלפו. בקבוצת C+AS הוערכו 356 שחזורים, מתוכם 113 (31.7 אחוזים) תוקנו או הוחלפו. במהלך המעקב זוהו 34 (9.2 אחוזים) כשלים בשחזורים שהוקצו לקבוצת C ו-30 (8.4 אחוזים) שהוקצו ב-C+AS לקבוצה שכללה כוונה לטיפול, ללא הבדל משמעותי בין הקבוצות.
מסקנות
המחברים מסכמים, כי אסטרטגיית אבחון המתמקדת בפגמים בשוליים מביאה ליותר התערבויות ראשוניות אך אינה משפרת את אורך החיים על פני האסטרטגיה ממוקדת העששת, מצב המצביע על הצורך בשימוש בגישות שמרניות יותר.
Digmayer Romero VH, Signori C, Lays Stolfo Uehara J, et al. Diagnostic strategies for restorations management: A 70-month RCT. J Dent Res 2024. Jul; 103(7): 697-704