לדברי המחברים, מחלת החניכיים הינה מחלה נפוצה מאוד. על פי סקר הבריאות והתזונה הארצי בארצות הברית, שכיחותה בקרב מבוגרים הייתה 42.2 אחוזים בין השנים 2014-2009, והקיפה עם צורת המחלה הקשה 7.8 אחוזים מהאמריקאים. ברחבי העולם הוערך כי השכיחות של מחלת חניכיים חמורה בשנת 2017 הייתה כ-796 מיליון, המהווים 9.8 אחוזים. ידוע כי מחלת החניכיים מתרחשת כתוצאה מהאינטראקציות בין מיקרוביומים דיסביוטים לבין התגובות החיסוניות של המאכסן. המחברים מציעים כי מצבים מערכתיים, כגון הפרעות רגשיות כמו חרדה ודיכאון, נקשרו בעבר עם מחלת החניכיים. לכן הטיפול בהפרעות פסיכולוגיות נחשב כמועיל לשמירה ושיפור בריאות החניכיים.
ראיות קיימות אודות השפעת תרופות נוגדות דיכאון על רקמות חניכיים התמקדו בכמה סיווגים בלבד ועדיין אינן ברורות. לכן, מחקר רטרוספקטיבי זה העריך את הקשר של קבוצות נוגדות דיכאון שונות עם רמת התאחיזה הקלינית ואיבוד העצם המכתשית.
מטרה
המחקר נועד לקבוע את הקשר בין שימוש בתרופות נוגדות דיכאון לבין מחלות חניכיים, תוך בחינת הקשר בין סוגים פרמקולוגיים שונים של תרופות נוגדות דיכאון עם תצפיות על רמת התאחיזה הקלינית ואיבוד העצם המכתשית במתרפאים עם מחלת החניכיים.
המחקר בוצע באוכלוסיית מתרפאים בגילאי 30 ומעלה עם מחלת חניכיים, שפנו לטיפול באוניברסיטת פלורידה בין השנים 2018-2014. המשתנים הבאים התקבלו מרישומי המתרפאים: שימוש בתרופות נוגדות דיכאון ובסוגיהן הפרמקולוגיים (מעכבי ספיגת סרוטונין סלקטיבית [SSRI], מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין-נוראדרנלין [SNRI], מעכבי טריציקלים לא טיפוסיים ומונואמין אוקסידאז ומעכבי מונואמין אוקסידאז [MAO]), גיל, מין, הרגלי עישון, מחלות סיסטמיות קלות, רמת התאחיזה הקלינית (CAL), צומת הצמנט והזגוגית (CEJ) ומרחק ש פסגת העצם המכתשית (BC), המוגדר כ-BL באינדקס רמפיורד. 582 מתרפאי מחלת חניכיים הוערכו, מתוכם 113 (19.4 אחוזים) השתמשו בתרופות נוגדות דיכאון. משתמשים בתרופות אלו הראו BL נמוך משמעותית ופחות אתרים עם רמת תאחיזה קלינית חמורה (≥5 מ"מ), מאשר בני אדם שאינם משתמשים בהן.
בין כל משתמשי תרופות נוגדות דיכאון ממחלקה אחת, משתמשים שנטלו תרופות ממשפחת מעכבי ספיגת סרוטונין סלקטיבית הראו רמת תאחיזה קלינית פחותה ו-BL נמוך באופן מובהק מאשר הלא משתמשים. מתרפאים שנטלו שילובים של הקבוצות השונות של תרופות נוגדות דיכאון הראו גם רמת תאחיזה קלינית וגם BL טובים יותר מאשר אנשים שאינם משתמשים. מודלים ליניאריים כלליים, כולל משתנים כגון מין, גיל, מחלות מערכתיות ועישון, הראו כי למשתמשים בתרופות נוגדות דיכאון יש סיכוי גבוה יותר ל-BL ממוצע נמוך יותר ופחות אתרים עם אובדן עצם חמור מאשר ללא משתמשים.
מסקנות מחברי המאמר הן, כי תרופות נוגדות דיכאון היו קשורות לאיבוד עצם מכתשית גבוהה יותר ופחות לאובדן רמת התאחיזה הקלינית במתרפאים עם מחלת החניכיים. כאשר הקבוצות השונות של תרופות נוגדות דיכאון נותחו בנפרד, רק משתמשי תרופות מקבוצת מעכבי ספיגת סרוטונין סלקטיבית הראו פחות התפרצות מחלת החניכיים באופן משמעותי מאשר לא משתמשים.
Hakam AE, Mendes Duarte P, Phemba Mbadu M, et al. Association of different antidepressant classes with clinical attachment level and alveolar bone loss in patients with periodontitis: A retrospective study. J Periodont Res 2022; 57: 75–84