מחברי המאמר מציינים, כי קורקינטים חשמליים מהווים חלופה תחבורה חסכונית וידידותית לסביבה, אך מעוררים דאגה מהותית לגבי כמות הפציעות הנלוות לשימוש בהם. הקליטה המהירה של קורקינטים אלו בארצות הברית מאז 2017 והשקת שיתוף הנסיעות מתכתבת עם העלייה בדיווחים על פציעות קשורות, וברחבי העולם מתעוררת מגמה דומה. באוסטרליה, שם החלה תכנית שיתוף הנסיעות בשנת 2018, דווח במחקר אחד על 54 פניות למחלקות המיון בחודשיים הראשונים שהיו קשורות לקורקינטים חשמליים בבית חולים שלישוני גדול. דפוסי הפציעה בתאונות של קורקינטים מתמקדים סביב הראש, הגפיים העליונות והתחתונות, בעוד שבדרך כלל החזה והבטן פחות מעורבים. נפילות הן הפציעות הנפוצות ביותר בקרב משתמשי קורקינטים, ושליחת איברים להישענות בעת נפילה עשויה להסביר מדוע הפציעות מופיעות בדרך כלל בגפיים העליונות והתחתונות. לעומת זאת, היעדר פגיעה בגפה דיסטלית הינו גורם סיכון משמעותי עבור פגיעות קרניו-פציאליות. גורם סיכון חשוב נוסף הוא השימוש באלכוהול, עקב כושר שיפוט לקוי ופגיעה ברפלקסים עצביים ובשריריים לשם הגנה על הראש, כמו גם שימוש פחות תכוף בקסדה. פגיעה באזור הקרניו-פציאלי מדאיגה במיוחד מכיוון שנזק למבנים חיוניים סמוכים עלול להיות קטלני, ומעורבות של מבנים חושיים או מוטוריים מקומיים עלולה לפגוע בתפקוד. בנוסף, הנראות של פגמים מטופלים באזור הפנים עשויים להביא להשפעות פסיכולוגיות משמעותיות. בסקירה שיטתית שבחנה מגמות בטראומה גולגולתית הקשורה לקורקינטים, התגלה שקיימים רק מספר קטן של מחקרים שחקרו את הנושא החשוב הזה. מעניין לציין, כי דפוסי הפציעות המשמעותיות הנפוצות ביותר היו פציעות ברקמות הרכות (58.3 אחוזים) ושברים גרמיים (398 שברים בקרב 539 חולים), וכן פגיעות דנטליות משמעותיות (32.9 אחוזים) ופגישות באזור העיניים (20.6 אחוזים) והמוח (17.6 אחוזים).
מטרה
המחקר הנוכחי בא לתאר את גורמי המתרפא, גורמים פרוצדורליים והתוצאות אחרי ניתוח של שברים בלסת הנגרמים על ידי תאונות של קורקינטים. החוקרים ביצעו סקירת רטרוספקטיבית של רישומי חולים בני 18 שנים ומעלה שטופלו באופן כירורגי כתוצאה מפגיעות קרניופציאליות ושברים בלסתות בין השנים 2020-2014 בשני בתי חולים שלישוניים באוסטרליה. הרישומים כללו 18 מקרים, רובם היו גברים (66 אחוזים) הגיל הממוצע היה 35 שנים. גורמי סיכון נפוצים היו שימוש באלכוהול (86 אחוזים) והיעדר שימוש בקסדה (62 אחוזים). דפוס השבר השכיח ביותר היה של שברים זיגומטיים מורכבים (ZMC) (50 אחוזים). לא היו פגיעות מערכתיות קשורות. תזמון הניתוח הממוצע היה 12 ימים לאחר הפציעה עבור שברי ZMC ו-3 ימים לאחר הפציעה עבור שברים בקונדיל. עבור שברי ZMC השיטה הנפוצה ביותר של קיבוע בשתי נקודות (66 אחוזים). עבור שברי קונדיל, הגישה הכירורגית הנפוצה ביותר הייתה מוטות קשת בלבד (83 אחוזים). סיבוכים שלאחר הניתוח דווחו בשישה מקרים, כאשר השכיח ביותר היה פגיעה בסגרn=3) ). ניתוחי רביזיה בוצעו בשני מקרים.
מסקנות
לדברי המחברים, נראה כי שכיחות שברים מקסילופציאלים הקשורים לתאונות של קורקינט חשמלי עולה. נדרשות הערכות בגודל מדגם גדול יותר על מנת להבין טוב יותר מצבים קשורים גישות כירורגיות וסיבוכים שלאחר הניתוח.
Goh EZ, Beech N, Johnson NR. E-scooters and maxillofacial fractures: A seven-year multi-centre retrospective review. Aust Dent J 2023; 68(2): 113-119