לדברי מחברי המאמר, למרות שטיפול שורש (RCT) הינו גישה טיפולית צפויה עם שיעור הצלחה גבוה, ב-18-7 אחוזים מהטיפולים הראשוניים מתרחש כישלון . כישלון טיפול אנדודנטי (ETF) מוגדר כזיהום מיקרוביאלי נמשך או זיהום מחדש בתעלת השורש ו/או בנגע הפרי-רדיקולרי. זיהום תוך שורשי מתמשך, המהווה את הסיבה השכיחה ביותר למחלה סביב השורשים, הינו תוצאה מטיפול גרוע בתעלות או בצינוריות דנטין, שורשים עם אי סדרים אנטומיים, ואזורי איסתמוס. דווח גם כן על גורמים לכישלון חוץ-רדיקלי מחוץ לשורש כולל אקטינומיקוזיס פריאפיקלי ,תגובה לגוף זר, הצטברות של גבישי כולסטרול אנדוגניים, וציסטות. מחקרים קודמים זיהו את המנבאים של הישרדות שיניים לאחר טיפול שורש וכן את הסיבות לכישלון טיפול אנדודנטי, כאשר משך המעקב במחקרי ההישרדות לאחר הטיפול נע בין חצי שנה ל-30 שנה. האגודה האמריקאית לאנדודונטיה ממליצה כי יערכו הערכות קליניות ורנטגן לפחות -4 שנים לאחר טיפול השורש על מנת לקבוע הצלחה אנדודונטית. בסקירה שיטתית קודמת נמצא כי 86.4, 93.3 ו-86.7 אחוזים מהשיניים שרדו במשך 3-2, 5-4 ו-10-8 שנים לאחר הטיפול הראשוני, בהתאמה.
המחברים מדגישים כי ידע לגבי מתי ולמה מתרחש כשל בטיפול שורש יכול לסייע בחיזוי תוצאות הטיפול ולהנחות קבלת החלטות במהלך טיפול חוזר. יתר על כן, הגורמים הפוטנציאליים התורמים לכישלון בטווח קצר עשויים להיות שונים מאלה הגורמים לכישלון חוזר לאחר פרק זמן ארוך יותר. עם זאת, במעט מחקרים נחקרו הסיבות לכישלון טיפול אנדודנטי לפי הזמן מאז התחלתו, כנראה בגלל אי ודאות תכופה לגבי מועד סיום הטיפול הראשוני אשר ניתן לעיתים קרובות על ידי רופאים אחרים. הבנת גורמים הקשורים למשך הזמן שעבר בין כישלון הטיפול לבין הטיפול הראשוני (טווח קצר לעומת טווח ארוך) עשוי לשפר את התוצאות הן של טיפול השורש הראשוני והטיפול החוזר.
מטרה
במחקר הנוכחי נבדקו המנבאים האפשריים שיכולים להבדיל מוקדם מכשל טיפול שורש בטווח הארוך. בהתאם לכך, נחקרו הגורמים הבסיסיים התורמים לכישלון טיפול אנדודנטי, כמו גם המתאמים הפוטנציאליים בין הסיבות הללו ומשך הזמן בין הטיפול הראשוני ובהמשך טיפול חוזר.
מחקר העוקבה הרטרוספקטיבי שערכו כלל 1262 מתרפאים שביקשו טיפול אנדודנטי במחלקה לרפואת שיניים משמרת בבית החולים האוניברסיטאי בסיאול דרום קוריאה ו-175 מתרפאים נכללו באנליזה. נחקרו גורמים פוטנציאליים לכישלון טיפול אנדודונטי, כגון איכות אובטורציה בלתי מספקת, מצב לא הולם של כותרת השן, נוכחות תעלות נוספות שאינן מטופלות, מורכבות אנטומית, הפרדה של מכשיר, ניקוב היאטרוגני, סדקים ונגעים אנדודונטיים-פריודונטליים. המתרפאים חולקו לקבוצות של "טווח קצר" ו"טווח ארוך" בהתאם לזמן שחלף מאז הטיפול הראשוני (כלומר, <5 ו>10 שנים, בהתאמה). הסיבות לכישלון בקבוצת הטווח הקצר והארוך נותחו והשוו באמצעות ניתוחי רגרסיה לוגיסטית. ניתוח תת-קבוצות בוצע על פי מספר השנים מאז הטיפול הראשוני בקבוצת הטווח הקצר, על מנת להמשיך לחקור את הקשר בין הזמן לבין הגורם לכישלון (כלומר, < 1, 2, 3 ו-4 שנים, בהתאמה). תעלות נוספות לא מטופלות היו נוכחות ב-21.7 אחוזים מכלל המקרים, וב-36.9 ו-6.4 אחוזים מהמקרים בקבוצות הטווח הקצר והטווח הארוך, בהתאמה. ניתוח רב-משתנים הראה כי נוכחות תעלות לא מטופלות נוספות הייתה קשורה באופן מובהק לכישלון בטווח הקצר בהשוואה לטווח הארוך. תעלות נוספות לא מטופלות היו קשורות גם לכשל אנדודנטי תוך 1, 2, 3 ו-4 שנים.
מסקנות
לדברי החוקרים, נוכחות תעלות נוספות שאינן מטופלות הייתה מנבא של כשל אנדודנטי בתוך חמש שנים לאחר טיפול שורש ראשוני. על מנת לייעל את הפרוגנוזה לטווח הארוך, חשוב לזהות ולטפל בכל השורשים במהלך הטיפול הראשוני.
Jang YE, Kim Y, Kim SY, Kim BS. Predicting early endodontic treatment failure following primary root canal treatment. BMC Oral Health 2024; doi.org/10.1186/s12903-024-03974-8