אף על פי ששכיחות עששת השיניים פחתה באופן משמעותי בחמשת העשורים האחרונים, הרי שמחלה זו הניתנת למניעה, נותרה בגדר בעיה של בריאות הציבור. מקובל שצריכת סוכרים חופשיים מהווה סיכון להתפתחות העששת. ארגון הבריאות העולמי (WHO 2015) הגדיר את המונח "סוכרים חופשיים" כחד-סוכרים ודו-סוכרים המוספים למזונות, כתוספת לסוכרים הקיימים באופן טבעי בדבש, סירופים, מיצי פירות ותרכיז של מיץ פירות. הארגון קבע כי הפחתת צריכת הסוכרים הינה אמצעי חשוב למניעת עששת לאורך כל מהלך החיים. מחברי המאמר מציינים כי בעוד שצריכת סוכרים הינה גורם מרכזי להתפתחות עששת השיניים, עשויה גם להתקיים אינטראקציה עם גורמים אחרים המשנים או מקלים על הסיכון לעששת. הם מצביעים על כך כי קיימת תצפית נפוצה כי ישנם בני אדם שלאחר חשיפה דומה למוצרים המכילים סוכר מגלים רמות נמוכות של עששת, בעוד שאחרים יפתחו נגעי עששת רבים בשיניים. הפלרת מי השתייה הוכרה כהתערבות יעילה כנגד עששת במסגרת בריאות הציבור על ידי המרכזים לבקרת מחלות ומניעתן (CDC), המועצה למחקר רפואי (MRC) והמועצה הלאומית לבריאות ומחקר רפואי (NHMRC). כ-70 אחוזים מאוכלוסיית אוסטרליה ניזונו ממים מופלרים עד שנת 2010, כאשר נתון זה עלה ל-89 אחוזים. בניתוח הנתונים העכשוויים של אוכלוסיית הילדים באוסטרליה נמצא יחס שלילי עקבי בין אחוזי החשיפה במשך כל החיים למים מופלרים ועששת הילדות, ממצאים התומכים בהמשך היעילות של הפלרת המים. ממצאים דומים דווחו מארצות הברית, שם קיימת הפלרת מים תוך כיסוי נרחב של האוכלוסייה. הגישה למים מופלרים וצריכת סוכרים הינם בעלי חשיבות בבריאות הציבור כגורמים עיקריים לקביעת קיום עששת השיניים באוכלוסייה, גם כאשר קיים שימוש נפוץ במשחות שיניים המכילות פלואור. הגורמים הקובעים הללו עשויים להשפיע במשותף על מצב עששת השיניים באוכלוסייה, לפיכך ישנה חשיבות להעריך במסגרת בריאות הציבור לא רק את ההשפעות העיקריות של אותם גורמים אך גם השפעות משותפות של האינטראקציה האפשרית בין שני הגורמים הללו ברמת האוכלוסייה. הסיכון העודף היחסי עקב אינטראקציה RERI)) הינו מדד מטרי שימושי ליציאה מהתוספות של השפעות על סולם של סיכון יחסי. לשם חישוב ה-RERI ניתן להשתמש באומדנים של סיכון יחסי או במדדים של שכיחות. ערך RERI של אפס מציין אי קיום אינטראקציה בסולם האדיטיבי. ערכי RERI חיוביים (או שליליים) מצביעים על כך ששילוב שני גורמים מגדיל (או מקטין) את הסיכון למחלה יותר (או פחות) מאשר אם אין אינטראקציה אדיטיבית.
מטרה
המחקר הנוכחי נועד לכמת באמצעות RERI את הסיכון העודף לעששת השיניים בילדות מהאינטראקציה בין צריכת סוכרים גבוהה וחשיפה נמוכה להפלרת מים באמצעות מחקר לאומי על בריאות הפה של ילדים מבוסס אוכלוסייה. נתונים מהמחקר האוסטרלי הלאומי לבריאות הפה של ילדים שהינו סקר מבוסס אוכלוסייה שנערך בקרב 24,664 ילדים בגילאי 14-5, נאספו באמצעות שאלוני הורים ובדיקות אפידמיולוגיות על ידי בוחנים מאומנים. כמשתנים שימשו מידע על המצב הסוציו-אקונומי, התנהגויות הבריאות הדנטלית והשימוש בשירותי רפואת השיניים. מספר המנות של מזון ומשקאות המכילים סוכרים הנצרכים ביום רגיל הוערך כחשיפה העיקרית, שסווגה ל-5 קבוצות. היסטוריית מקום המגורים שימשה לחישוב החשיפה לאורך כל החיים למי שתיה מופלריםLEFW) ), שסווגה כנמוכה (<25 אחוזים), בינונית (25 אחוזים עד <75 אחוזים) או גבוהה (100-75 אחוזים). המשתנים התלויים העיקריים היו שכיחות העששת (dmfs / DMFS>0) וקיום עששת בשיניים הנשירות (גילאי 10-5) והקבועות (בגילאי 14-8). הקשר בין צריכת הסוכרים והחשיפה לאורך כל החיים למי שתיה מופלרים עם כל תוצאה נאמד במודלים של רגרסיה של רב-משתנים. נערך אומדן של הסיכון העודף היחסי עקב אינטראקציה (RERI) בין צריכת הסוכרים לבין חשיפה למי שתיה מופלרים. שיפועים חיוביים חזקים נצפו בכל התוצאות ובכל קבוצות צריכת הסוכרים. ביחס לקבוצת הצריכה הנמוכה ביותר, שלושת קבוצות הצריכה הגבוהות ביותר היו בשיעורים גבוהים יותר של השכיחות לעששת באופן משמעותי והיה יחס ממוצע מותאם גבוה יותר לקיום של עששת בשני סוגי המשנן. החשיפה למי שתיה מופלרים הקטינה בצורה חזקה ועקבית את ההשפעות של כל רמות צריכת הסוכרים על התוצאות. הערכות RERI הצביעו על כך, שהשילוב של אי חשיפה למים מופלרים וצריכת סוכרים גבוהה הביא לסיכון עודף גדול יותר לעששת בשיניים הנשירות והקבועות מאשר ללא אינטראקציה.
בסיכום קובעים המחברים, כי ילדים עם צריכת סוכרים גבוהה וחשיפה נמוכה להפלרת מים נמצאים בסיכון גבוה באופן בלתי מידתי לעששת.
Ha DH, Spencer AJ, Moynihan P, et al. Excess risk of dental caries from higher free sugars intake combined with low exposure to water fluoridation. J Dent Res 2021. DOI: 10.1177/00220345211007747