השתלים הדנטליים הפכו בעשורים האחרונים לאחד מהפתרונות השיקומיים המרכזיים ברפואת שיניים מודרנית, עם שיעורי הצלחה מצטברים של למעלה מ-90% לאחר חמש עד עשר שנים. עם זאת, שיעור הכישלונות – המוערך בכ-5%–10% מהשתלים – ממשיך להוות אתגר קליני מהותי, במיוחד באוכלוסיות בסיכון ובאזורים אנטומיים בעייתיים. כישלון של שתל עשוי להתרחש מוקדם, כלומר בשלב הריפוי הראשוני טרם אוסאואינטגרציה, או מאוחר יותר, לעיתים אף שנים לאחר קליטה מוצלחת. הסיבות לכישלון מוקדם כוללות טראומה תרמית במהלך הקידוח, יציבות ראשונית לקויה, זיהום לאחר הניתוח, או החדרה לא תקינה מבחינה כירורגית. לעיתים הגורם הוא איכות עצם ירודה שלא זוהתה מראש. עם כניסתן של טכנולוגיות תכנון ממוחשב, כולל הדמיות CBCT ותוכנות שיקומיות מבוססות AI, ניתן כיום להעריך בצורה מדויקת יותר את פרמטרי העצם ולהפחית את שיעור הכישלונות הראשוניים.

לעומת זאת, כישלונות מאוחרים נובעים לרוב מתהליך דלקתי סביב שתל תקין לכאורה – פרי-אימפלנטיטיס – המתאפיין באובדן תמיכה גרמית מתקדם סביב שתל מתפקד. מחקרים אחרונים מעריכים כי עד 20% מהשתלים הדנטליים מפתחים במהלך חייהם סימנים כלשהם של פרי-אימפלנטיטיס. גורמי הסיכון כוללים עישון, סוכרת לא מאוזנת, היגיינת פה לקויה, היסטוריה של פריודונטיטיס, עומס מכני עודף, ושיקום שאינו מאפשר ניקוי תקין. חשוב לציין שמורפולוגיה לקויה של הכתר או חיבור השתל יכולה להקשות על ניקוי ולהאיץ תהליך דלקתי. השימוש בשתלים בעלי צוואר חלק או מחוספס, או שימוש במבנים רחבים מדי באזור גרמי צר, עלול להחמיר את הסיכון.

האבחון הקליני מבוסס על מדדים כגון ניידות שתל, דימום, הפרשה, כאב, ועומק כיסים פריאימפלנטריים, ונתמך בצילומי רנטגן המדגימים אובדן עצם סביב שתלים. ההמלצות הקליניות העדכניות מדגישות מעקב שוטף וצפייה שיטתית בשינויים גרמיים לאורך זמן. אבחון מוקדם מעלה את סיכויי ההצלחה בטיפול שמרני או כירורגי. הטיפול בפרי-אימפלנטיטיס עשוי לכלול ניקוי מכני תת-חניכי בשילוב חיטוי כימי או אנטיביוטיקה, ולעיתים – טיפול כירורגי הכולל חשיפה, הסרת גרנולציה וניסיון לרגנרציה גרמית באמצעות חומרים ביואקטיביים או ממברנות.

במקרה של כישלון מוחלט וניידות שתל, יש להסירו בזהירות, תוך שימור מקסימלי של העצם לצורך שיקום עתידי. ניתן במידת הצורך לבצע GBR, שימוש בבלוקים גרמיים או חומרים סינתטיים. לעיתים ניתן להשתיל מחדש באותו אזור, אך במצבים מסוימים יש לשקול שיקום חלופי, לרבות גשר נתמך שיניים או שיקום נשלף.

לסיכום, הצלחת שתלים תלויה לא רק בהליך הכירורגי אלא גם בניהול סיכונים מוקפד, בתכנון שיקומי מותאם, בהקפדה על תחזוקה אוראלית ובמעקב ארוך טווח. הבנה מעמיקה של גורמי הסיכון, שימוש בטכנולוגיות חדשות לאבחון ותכנון, והקפדה על פרוטוקולים טיפוליים מודרניים – מאפשרים להפחית משמעותית את שיעור הכישלונות ולשפר את תוחלת חיי השתל.

רשימת ספרות

  1. Albrektsson T, Zarb G, Worthington P, Eriksson AR. The long-term efficacy of currently used dental implants: a review and proposed criteria of success. Int J Oral Maxillofac Implants. 1986;1(1):11–25.
  2. Esposito M, Hirsch JM, Lekholm U, Thomsen P. Biological factors contributing to failures of osseointegrated oral implants. I. Success criteria and epidemiology. Eur J Oral Sci. 1998;106(1):527–551.
  3. Derks J, Tomasi C. Peri-implant health and disease: a systematic review of current epidemiology. J Clin Periodontol. 2015;42(Suppl 16):S158–S171. doi:10.1111/jcpe.12334
  4. Sanz M, Chapple IL; Working Group 4 of the VIII European Workshop on Periodontology. Clinical research on peri-implant diseases: consensus report. J Clin Periodontol. 2012;39(Suppl 12):202–206. doi:10.1111/j.1600-051X.2011.01837.x
  5. Schwarz F, Derks J, Monje A, Wang HL. Peri-implantitis. J Clin Periodontol. 2018;45(Suppl 20):S246–S266. doi:10.1111/jcpe.12954
  6. Renvert S, Persson GR. Periodontitis as a potential risk factor for peri-implantitis. J Clin Periodontol. 2009;36(Suppl 10):9–14. doi:10.1111/j.1600-051X.2009.01416.x
  7. Misch CE. Dental Implant Prosthetics (2nd ed.). St. Louis: Elsevier; 2015.
  8. Rodrigo D, Sanz-Sánchez I, Figuero E, Llodra JC, Bravo M, Sanz M. Prevalence and risk indicators of peri-implant diseases in Spain. J Clin Periodontol. 2018;45(8):1000–1010. doi:10.1111/jcpe.12905
  9. Galindo-Moreno P, León-Cano A, Ortega-Oller I, Monje A, Suárez F, O’Valle F. Marginal bone loss as success criterion in implant dentistry: beyond 2 mm. Clin Oral Implants Res. 2015;26(4):e28–e34. doi:10.1111/clr.12324
  10. Roccuzzo M, Layton DM, Papageorgakopoulos G, et al. Long-term outcomes of peri-implantitis treatment and the need for supportive care: a systematic review. Clin Oral Implants Res. 2023;34(Suppl 25):276–292. doi:10.1111/clr.14012