לדברי מחברי המאמר, הסיבות השכיחות ביותר לעקירת שיניים קבועות הינן עששת (55.3-36.0 אחוזים), דלקת חניכיים (38.1-24.8), טראומה דנטלית (0.8-4.4 אחוזים), מחלה פריאפיקלית (7.3-19.1 אחוזים), אורתודונטיה (7.2-2.5 אחוזים) וסיבות נוספות (4.5-9.2 אחוזים). רוב עקירות השיניים מבוצעות לאור אינדיקציות דנטליות, אך לעיתים מבקשים מתרפאים לבצע עקירת שן אחת או יותר מסיבות שאינן דנטליות. בסקירה שיטתית של מקרים שדווחו בספרות, מצאו החוקרים כי שיעורי בקשה כזו נעים בין 3.6 אחוזים ל-5.9 אחוזים, אך השכיחות המדויקת והמניעים התואמים למתרפאים לבקש מרופא שיניים או מנתח פה עקירת שן אינם ידועים. סיבות תרבותיות, פסיכולוגיות או כלכליות דווחו כמניעים לעקירת שיניים. לדברי המחברים, מעולם לא נערך מחקר על מנת לקבוע מדוע מבקשים מתרפאים עקירת שן, כאשר עקירה כזו אינה נדרשת מבחינה רפואית. מצב זה הינו יוצא דופן, משום שעקירת שן קבועה הינה התערבות בלתי הפיכה ופולשנית ועל פי סטנדרט הטיפול המקצועי, העיקרון של מניעת נזק מהמתרפא מעוגן בחקיקה ובתקנות מקצועיות במדינות רבות. כדי להבין טוב יותר בעיה זו והשלכותיה, חיוני לבחון באיזו תדירות מבקשים מתרפאים דנטליים עקירה מסיבות שאינן רפואיות וכיצד רופאי שיניים מנהלים בקשות אלו.
מטרה
המחקר הנוכחי בא להעריך באיזו תדירות מבקשים מתרפאים לעקור שן ללא צורך דנטלי ולקבוע את הסיבות שלהם לבקשות אלו. בנוסף, בא המחקר להעריך כיצד רופאי שיניים מגיבים לבקשות אלו, את הרציונל להחלטות של רופאי השיניים, תהליך קבלת ההחלטות שלהם, והאם בדקו את כשירותם של המתרפאים להבין היטב את ההשפעה של העקירה המבוקשת. לבסוף, המחקר הנוכחי בא לחקור כיצד העריכו רופאי השיניים את החלטתם להעניק או לסרב לעקירה לאחר מכן.
מחברי המאמר ערכו סקר בקרב 800 רופאי שיניים הולנדים החל מ-17 בנובמבר 2019, עד ה-5 בינואר 2020. השאלון הכיל 17 פריטים, כולל מקרה היפותטי. סך של 242 רופאי שיניים השיבו לסקר (שיעור ההיענות היה 30.3 אחוזים, 48.3 אחוזים מהנשאלים היו נשים, והגיל הממוצע היה 45.3 שנים). 68 אחוז מהנשאלים דיווחו כי התמודדו עם בקשה לעקירה על רקע לא דנטלי בשלוש השנים האחרונות. מחצית מרופאי השיניים הללו קיבלו בקשה כזו 5 פעמים או פחות, 21.3 אחוזים קיבלו בקשה כזו 6 עד 10 פעמים, 11.3 אחוזים קיבלו בקשה כזו 11 עד 20 פעמים, ו-8.8 אחוזים קיבלו בקשה כזו 21 עד 30 פעמים. הבקשות שהועלו לאחרונה נגעו לסיבה כלכלית (49.7 אחוזים), שילוב של סיבות פסיכולוגיות וכלכליות (27.7 אחוזים), סיבה פסיכולוגית (18.2 אחוזים), או סיבה אחרת (4.4 אחוזים). רוב רופאי השיניים (87.5 אחוזים) העריכו את יכולתו של המתרפא לקבל החלטות בתחום הבריאות. מכל הבקשות לעקירת שן שלא מסיבות דנטליות, בוצעו עקירות ב-75.6 אחוזים מהמקרים (n=114). רק 4.0 אחוזים (n=6) מרופאי השיניים התחרטו על העקירה. רוב רופאי השיניים (82.0 אחוזים, n=191) היו מסרבים לבצע עקירה בתיאור המקרה ההיפותטי שהונח לפניהם על ידי החוקרים.
מסקנות
מסקנת מחברי המאמר הינה, כי בקשות עקירה שאינן על בסיס דנטלי הן שכיחות יחסית. למרות שבאופן תיאורטי רופאי השיניים אינם ששים לבצע עקירה כזו, הם צפויים להיענות לבקשות כאלה בפרקטיקה היומיומית, במיוחד אם המתרפא אינו יכול להרשות לעצמו טיפול שמרני המצוין על ידי הרופא המטפל.
Broers DLM, Dubois L, Lange J de, et al. Financial, psychological, or cultural reasons for extracting healthy or restorable teeth. J Am Dent Assoc 2022. doi: 10.1016/j.adaj.2022.01.008