מחברי המאמר מציינים, כי למרות שהשימוש בשתלים דנטליים הפך לבחירת טיפול נפוצה להחלפת שיניים חסרות, מתרפאים קשישים בוחרים בתדירות נמוכה יותר בטיפול בשתלים בהשוואה לקבוצות גיל אחרות. מצב זה יכול להיות על רקע העובדה, שמתרפאים קשישים נרתעים לעיתים קרובות מהתערבות כירורגית להתקנת שתלים בשל עלויות גבוהות יותר או בשל ידע מוגבל אודות הטיפול הכרוך בהליך השתלת השיניים עצמו. אף על פי כן, ניתן לצפות כי בני אדם מבוגרים עצמאיים במדינות בעלות הכנסה גבוהה יבחרו בעתיד לעתים קרובות יותר בטיפול באמצעות שתלים דנטליים. חשש פוטנציאלי לגבי טיפול בהשתלת שיניים במתרפאים קשישים קשור לסיכון לצמצום היכולת לריפוי פצעים. ריפוי כזה עלול להיפגע עקב ההזדקנות עצמה, אך גם עקב שכיחות גבוהה יותר של מחלות כרוניות בקבוצת מתרפאים זו, אשר יכולות להפריע לתהליך ריפוי הפצעים. לאחרונה דווח כי נראה כי הזדקנות לא פוגעת באוסאואינטגרציה במונחים של מספר גבוה יותר של כישלון מוקדם של שתלים (EIL). עם זאת, פגיעה בריפוי פצעים אינה הדאגה היחידה מבחינת טיפול בהשתלת שיניים בקרב מתרפאים קשישים. היכולת לשמור על היגיינת הפה, לקבל טיפול תומך באופן קבוע ולטפל בשחזורים נשלפים נראה חשוב עוד יותר לתוצאת הטיפול המוצלחת ולהימנעות מסיבוכים ביולוגיים לטווח הארוך. אף על פי כן, השימוש בשתלים דנטליים למתרפאים קשישים נחשב, באופן כללי, כאופציה טיפולית צפויה, אך עדיין נדיר יחסית למצוא דיווחים על תוצאות לטווח הארוך (כלומר ≥5 שנות מעקב).
מטרה
המחקר הנוכחי נועד להעריך את הישרדות השתל ואת רמות/אובדן העצם השולית, לפחות 5 שנים לאחר התקנת השתל בקרב מתרפאים בני 65 שנים ומעלה.
מחברי המאמר בדקו באופן רטרוספקטיבי רישומי מתרפאים לפי הקריטריונים הבאים להכללה במחקר: (1) גיל 65 ומעלה בזמן התקנת השתל; (2) מעקב רדיוגרפי של ≥ 5 שנים או אובדן שתל רשום. נעשה בירור לגבי הנתונים הבאים הקשורים למתרפא: גיל ומצב העישון בזמן התקנת השתל, מין, אבחון מצב החניכיים (חניכיים בריאות או קיום של מחלת חניכיים לפי הסיווג של הסדנה העולמית לשנת 2017 לגבי מחלות ומצבים פריודונטליים וסביב שתלים או חוסר שיניים מוחלט) ונוכחות/היעדרות של מחלות מערכתיות רלוונטיות כגון סוכרת, אוסטאופורוזיס, וראומטואיד ארטריטיס.
בנוסף, נרשמו הפרמטרים הבאים הקשורים לשתלים: מספר שתלים למתרפא, אזור השתל קוטר השתל, אורך השתל, סוג השתל, סוג חיבור השתל, אוגמנטציה של העצם לפני התקנת השתל או בו זמנית, סוג מבנה העל (קבוע/נשלף), מבנה על עם יחידות בודדות או מרובות, סוג השיניים הנגדיות, תקופת מעקב לאחר התקנת השתל, מסגרת הזמן
בין התקנת שתל למסירת מבנה העל וזמן ההעמסה.
בוצעה הערכה סטטיסטית על ידי מודלים של רגרסיה רבת-רמות עם השפעות מעורבות לגבי הקשר בין הנתונים הקשורים למתרפא ולשתל עם נתונים אשר הוערכו באופן רדיוגרפי [כגון: הישרדות השתל, ממוצע רמת העצם השולית MBLevel (ממוצע של הרמה המזיאלית והדיסטאלית) ואובדן מרבי של העצם השולית (כגון אובדן מזיאלי או דיסטלי; MBLoss מקסימלי)].
במחקר נכללו 218 שתלים ב-74 מתרפאים בממוצע מעקב של 6.2 שנים (טווח: 5 עד 10.7 שנים); נתגלו ארבעה שתלים אשר אבדו מוקדם ושישה מאוחר (שיעור הישרדות השתל: 95.4 אחוזים). ממוצע MBLevel ומקסימום MBLoss היה 0.9±1.24 מ"מ ו-1.0±1.48 מ"מ, בהתאמה. ב-70.7, 28.8 ו-0.5 אחוזים מהשתלים נמצא אובדן מקסימלי של העצם השולית <2 מ"מ, 2 עד 5 מ"מ ו-≥5 מ"מ, בהתאמה. הגיל היווה אפקט מגן באופן מועט עבור ממוצע רמת העצם השולית ואבדן העצם המקסימלי.
מסקנת מחברי המאמר היא, כי שיעור ההישרדות הגבוה של השתלים (95.4 אחוזים), הממוצע הנמוך של רמת העצם השולית והתדירות הנמוכה של אובדן עצם מקסימלי של ≥5 מ"מ (0.5 אחוזים) שנצפו במחקר זה לאחר מעקב של 5 עד 11 שנים, מצביעים על כך כי אין לשקול את הגיל המבוגר כגורם מגביל לטיפול בשתלים.
Etöz O, Bert K, Kukla E, et al. How old is old for implant therapy in terms of implant survival and marginal bone levels after 5-11 years? Clin Oral Impl Res 2021; 32: 337-348