ההשפעה של הפחתת הפלואוריד במים על עששת ופלואורוזיס

עששת השיניים מהווה אתגר גדול בבריאות הציבור, במיוחד בקרב קבוצות סוציו-אקונומיות נמוכות יותר שבקרבן הפלרת מים קהילתית (CWF) מהווה אסטרטגיה בטוחה ויעילה. הפלרת מי השתייה מגיעה לכל הקבוצות הסוציו-אקונומיות ללא הצורך בהשתתפות פעילה של יחידים. משחת שיניים המכילה פלואוריד מהווה גורם המונע עששת בנוסף להפלרת המים. מחברי המאמר מציינים כי יש לאזן את היתרונות של פעולת הפלואוריד למניעת עששת כנגד הסיכון להתפתחות פלואורוזיס דנטלי כתוצאה מבליעת פלואוריד במהלך שלבי ההתפתחות והבנייה של האמייל. פלואורוזיס מתון וחמור עלול להשפיע לרעה על האסתטיקה ועל איכות החיים הקשורה לבריאות הפהOHRQoL) ).

לפי טענת המחברים, לאחר הפלרת מים באירלנד באמצעות ריכוז של 0.8 עד 1.0 ppm פלואוריד (ממשלת אירלנד, 1960) ושימוש גובר בפלואוריד במשחות השיניים, חלה ירידה משמעותית של העששת בקרב ילדים במדינה זו. עם זאת, בשנת 2002, כאשר סופקה ל-71 אחוזים מהאוכלוסייה הפלרה של מי השתייה ומשחות שיניים המכילות פלואוריד נמצאו בשימוש נרחב, עלתה תופעת הפלואורוזיס הדנטלי, במיוחד בקרב ילדים עם חשיפה להפלרת מים במשך כל חייהם. מצב זה הניע שני אמצעי מדיניות חדשים, במטרה למזער את הופעת הפלואורוזיס הדנטלי תוך שמירה על הפחתה במחלת העששת. ראשית, מכיוון שמשחות שיניים המכילות פלואוריד מהוות מעל ל-95 אחוזים משוק המשחות באירלנד, החלו בשנת 2002 בהדרכה להפחתת בליעת משחות השיניים המכילות פלואוריד בגיל הרך. הומלץ להורים לעכב את תחילת השימוש במשחת שיניים עד לאחר גיל של 24 חודשים ולפקח על צחצוח השיניים עד לגיל שבע באמצעות כמות קטנה של משחת שיניים בגודל של אפונה. רוב משחות השיניים המשמשות לילדים באירלנד הכילו לפחות 1,000 ppm פלואוריד. אם כי ניתן היה לקבל משחות שיניים המכילות ריכוז פלואוריד נמוך יותר (500 ppm ומטה), ההנחיה לא המליצה על השימוש בהן מכיוון שיעילותן לא הייתה ברורה. הנחייה זו לצחצוח השיניים נותרת עדיין במקומה, לאחר שסקירה אחרונה תומכת בראיות העומדות בבסיסה. שנית, בשנת 2007, ריכוז הפלואוריד של אספקת המים הציבוריים הותאם כלפי מטה לטווח שבין 0.8-0.6 ppm פלואוריד עם יעד של 0.7 ppm.

מטרה

במאמר הנוכחי מדווח על מחקר הפלואוריד והטיפול בשיניי ילדים (FACCT), שנערך על מנת להעריך את השפעת ההתאמה כלפי מטה של ​​ריכוז הפלואוריד במים והכנסת הנחיות עדכניות לצחצוח שיניים בנושא עששת ופלואורוזיס באירלנד. היעדים היו לקבוע אם יש הבדל ב-1) השכיחות והחומרה של עששת בשיניים נשירות; 2) שכיחות הפלואורוזיס בשיניים הקבועות של ילדים שנולדו לאחר הצגת אמצעי מדיניות הצחצוח, בהשוואה עם ילדים שנבדקו באותם אזורים בסקר בריאות הפה של ילדים שנערך בשנת 2002 לפני הכנסת אמצעי הדרכת המדיניות בנושא זה.

המחברים ביצעו מחקר של "לפני ואחרי" לשם השוואת העששת והפלואורוזיס בדוגמאות אקראיות של ילדים בני שמונה בדבלין (n=707) וקורק-קרי (n=1148) בשנת 2017 עם ילדים בני שמונה בדבלין (n=679) וקורק-קרי (n=565) בשנת 2002. מצב מחלת העששת בשיניים הנשירות נמדד לפי קריטריונים של ארגון הבריאות העולמי, ששונו כך שיכללו גם עששת דנטין שאינה נראית לעין. תפוצת העששת דווחה כשיעור הילדים עם עששת, שיניים חסרות או סתימות בשיני הניבים הנשירות, הטוחנת הנשירה הראשונה או השנייה וממוצע המדדים הללו בקרב ילדים הסובלים מעששת. קיום פלואורוזיס בשיניים הקבועות סווג באמצעות האינדקס של Dean למצב קל מאוד או גבוה יותר כפי שנמדד באופן קליני. החשיפה במשך כל החיים להפלרת מים קהילתית סווגה כ"הפלרת מי שתייה מלאה" או "ללא הפלרת מי השתייה". השפעת שנת הבדיקה על שכיחות העששת וחומרתה ושכיחות הפלואורוזיס הוערכו באמצעות רגרסיה רב משתנית.

חל שינוי קטן בתדירות השימוש במשחת שיניים המכילה פלואוריד בתקופה של ≤ 24 חודשים לאחר התחלת ההדרכה לעקרונות צחצוח השיניים. בקרב ילדים מאזורי הפלרה מלאה של מי השתייה לא נמצא הבדל סטטיסטי מובהק בשכיחות העששת או בחומרתה בין השנים 2017-2002. בשנת 2017 שכיחות העששת הייתה 55 אחוזים בדבלין (הפלרת מלאה של מי השתייה) ו-56 אחוזים בקורק-קרי (הפלרת מלאה של מי השתייה), וממוצע מדדי העששת בקרב ילדים עם עששת היה 3.4 ו-3.7 בהתאמה. בקרב ילדים מאזורים ללא הפלרת מי השתייה הייתה חומרת העששת פחותה בשנת 2017 (ממוצע 4.2) לעומת שנת 2002 (ממוצע 4.9). חומרת העששת בין ילדים מאזורים עם הפלרה מלאה של מי השתייה וללא הפלרה הייתה פחותה בשנת 2017 מאשר בשנת 2002, מצב המצביע לדעת המחברים על השפעה מופחתת של הפלרת מי השתייה בשנת 2017. שכיחות הפלואורוזיס בשנת 2017 הייתה 18 אחוזים בדבלין (הפלרה מלאה) ו-12 אחוזים בקורק-קרי (הפלרת מלאה). בין השנים 2017-2002 רמת הפלואורוזיס הייתה בעיקר "קלה מאוד" וללא הבדל סטטיסטי מובהק.

מסקנות מחברי המאמר הן, כי הפלרת מי השתייה בריכוזים של 0.6 עד 0.8 ppm הינה אמצעי יעיל למניעת עששת. התוצאות מצביעות על כך כי התקיים אך שימוש מועט בהדרכה לצחצוח השיניים, וכן כי בעקבות הנהגת אמצעי המדיניות החדשים, להפלרת מי השתייה יש השפעה נמוכה במניעת עששת בשיניים נשירות ואי הפחתה של מצבי פלואורוזיס.

James P, Harding M, Beecher T, et al. Impact of reducing water fluoride on dental caries and fluorosis. J Dent Res 2020. DOI: 10.1177/0022034520978777