מחלה סביב שתלים הינה סיבוך ביולוגי מאתגר בתחום רפואת השיניים של שתלים, המתרחשת בשכיחות גבוהה יחסית ומעט אפשרויות טיפול יעילות. מחלה זו, אשר הוגדרה לאחרונה כמצב פתולוגי המשויך לרובד המתרחש ברקמות סביב שתלים דנטליים, כוללת שני סיווגים קליניים: מוקוזיטיס סביב שתלים ופרי-אימפלנטיטיס. השכיחות של מוקוזיטיס דווחה כנעה בין 50-43 אחוזים, בעוד ששכיחות פרי-אימפלנטיטיס נעה בין 43-10 אחוזים. ההנחה הינה כי מוקוזיטיס סביב שתלים קודמת לפרי-אימפלנטיטיס, אך התהליכים האטיולוגיים והפתופיזיולוגיים מפתולוגיה קלה (מוקוזיטיס) ועד חמורה (פרי-אימפלנטיטיס) עדיין אינם ברורים. ישנן ראיות מוצקות לכך שרובד/ביופילם הינו הגורם האטיולוגי המרכזי למחלה סביב שתלים. רוב המחקרים הקודמים קבעו הבדלים במיקרוביוטה בין שתלים בריאים לנגועים או בין מחלת החניכיים לפרי-אימפלנטיטיס. מחקרים מעטים השוו את התפלגות המיקרוביום בין שלבים שונים של מחלה סביב שתלים. בנוסף, הגורמים הקליניים המעוררים דיסביוזיס מיקרוביאלית תת-רירית נותרו לא ברורים. נמצא כי הרגלי עישון משפיעים לרעה על המיקרוביום סביב שתלים וגורמים לשתלים בריאים קלינית לעבור למצב הקשור למחלה. עם זאת, לא נותחו גורמים קליניים אחרים או מאפייני המתרפא.
מטרה
המחקר הנוכחי נועד (א) להשוות את הפרופילים המיקרוביולוגיים של פרי-אימפלנטיטיס ומוקוזיטיס סביב שתלים ו-(ב) לזהות מתאמים בין דיסביוזה מיקרוביאלית תת-רירית, חומרת התסמינים הקליניים (כולל עומק כיסים, דימום בבדיקה ואיבוד עצם שולית) לבין מאפייני מתרפאים אחרים. נערך מחקר חתך בו נאספו דגימות ביופילם תת-רירית מ-27 אתרי מוקוזיטיס סביב שתלים ו-37 מאתרי פרי-אימפלנטיטיס מ-64 מתרפאים נאספו ונותחו באמצעות רצף גנים 16S rRNA (Illumina). הבדלים בפרופילים מיקרוביולוגיים בין מוקוזיטיס סביב שתלים ופרי-אימפלנטיטיס הוערכו באמצעות גיוון α (מדד של מגוון המיקרוביום החל על דגימה בודדת), גיוון β (מדד של דמיון או אי-דמיון בין שתי קהילות) ואנליזת גודל אפקט ניתוח מפלה ליניארי (LEfSe).
השפע היחסי של טקסונים ברמות מערכה וסוג הושווה באמצעות מבחן הדרגה של Wilcoxon ורגרסיה לוגיסטית. מדד הדיסביוזיס המיקרוביאלי חושב, והקשר שלו עם מדידות קליניות (בין היתר עומק כיסים, דימום בבדיקה ואיבוד עצם שולית) נותח באמצעות מקדם המתאם פירסון. התפלגות המיקרוביום הכוללת באתרי מוקוזיטיס סביב שתלים ופרי-אימפלנטיטיס הייתה דומה לפי גיוון α-ו-β. 23 טקסונים ברמת הגנוס ושתיים ברמת הפילום הראו הבדלים משמעותיים בשפע היחסי בין שני הסיווגים הקליניים. חמישה טקסונים ברמת הגנוס נבדקו לחישוב מדד הדיסביוזיס המיקרוביאלי, לאחר רגרסיה לוגיסטית. מבין המדידות הקליניות, רק איבוד עצם שולי הראה מתאם חיובי מובהק עם דיסביוזה מיקרוביאלית.
מסקנת מחברי המאמר היא, כי העושר, המגוון והתפוצה של המיקרוביום היו דומים באתרי מוקוזיטיס ופרי-אימפלנטיטיס, כולל חיידקי חניכיים נפוצים ומינים חדשים. בנוסף, עלייה באובדן העצם השולית הייתה קשורה באופן מובהק לדיסביוזיס מיקרוביאלית של תת-הרירית.
Shi Y, Tong Z, Zhang Y, et al. Microbial profiles of peri-implant mucositis and peri-implantitis: Submucosal microbial dysbiosis correlates with disease severity. Clin Oral Impl Res 2022; 33: 172–183