לדברי מחברי המאמר, יותר מ-50 מיליון בני אדם חיים עם דמנציה ועל פי ההערכות מספר זה יגדל פי שלושה בשלושת העשורים הבאים. במחקר מהעבר דווח כי 40 אחוזים ממקרי הדמנציה מיוחסים לגורמי סיכון הניתנים לשינוי, כגון הישגים לימודיים ואורח חיים, ויכולים להימנע. בנוסף לכך, לדבריהם, שכיחות אובדן השיניים ברחבי העולם הינה גבוהה ועולה עם הזדקנות האוכלוסייה. המספר המשוער של בני אדם עם אובדן שיניים מוחלט גדל מ-158 מיליון בשנת 2010 ל-267 מיליון בשנת 2017. אובדן שיניים וירידה קוגניטיבית קשורים זה לזה.
בין שלוש סקירות ספרות שיטתיות של מחקרי אורך שדנו באובדן שיניים כגורם סיכון פוטנציאלי לירידה קוגניטיבית ודמנציה, שתי סקירות הגיעו למסקנה שאובדן שיניים מגביר את הירידה הקוגניטיבית או הסיכון לדמנציה. מספר מחקרים דיווחו כי תפקוד קוגניטיבי נמוך יכול לחזות אובדן שיניים לאחר מכן. מחקרים נוספים הראו כי אובדן שיניים וירידה קוגניטיבית משפיעים זה על זה במהלך התקדמותם ארוכת הטווח. נמצא גם כי מתרפאים שהיו מחוסרי שיניים במשך 15 שנים ויותר היו בעלי סיכוי גבוה פי שלושה לליקוי קוגניטיבי מאלה שהיו מחוסרי שיניים לתקופה קצרה יותר.
נדרשים נתוני פאנל אורכיים על מנת להעריך את ההשפעה של השמירה על השיניים הטבעיות על התפקוד הקוגניטיבי. כאשר מעריכים קשר אורך בין מצבי שיניים ומצבים קוגניטיביים, הטיה כזו עשויה להתעורר מכיוון שתפקוד קוגניטיבי נמוך יכול לחזות אובדן שיניים ומושפע מאובדן שיניים בעבר. הערכת השפעה האורכית של אובדן שיניים על התפקוד הקוגניטיבי מושגת באופן מיטבי יותר באמצעות גישות אנליטיות חלופיות כגון שיטות "G" (נוסחת ה-g היא כלי אנליטי להערכת התפלגויות סטנדרטיות של תוצאות תוך שימוש באומדנים ספציפיים של התפלגות התוצאה – חשיפה וגורמים מערפלים).
מטרה
המחקר הנוכחי נועד לחקור את הקשר בין קיום שיניים טבעיות ותפקוד קוגניטיבי על ידי התחשבות באופי המשתנה בזמן של התנאים הללו במהלך המעקב. החוקרים השתמשו בנתונים של בני אדם מבוגרים בני 51 ומעלה שהשתתפו בחמישה גלי המחקר של הבריאות והפרישה (מחקר פאנל אורכי מייצג על מבוגרים בארצות הברית בני יותר מ-50 שנים) משנת 2004 עד 2016 (n=10,953). ההשפעה של שמירת השיניים הטבעיות משנת 2006 עד 2012 על ציון תפקוד הקוגניטיביות (0-27) והפגיעה בקוגניטיבית (מוגדר כבעל ציון של < 12 בתפקוד הקוגניטיבי) בשנת 2016 הוערכו תוך שימוש בשיטת הערכת סבירות כיעד המקסימום, על ידי התחשבות הן במשתנים מערפלים בזמן והן שאינם משתנים בזמן, כולל תפקוד קוגניטיבי בתחילת הדרך ובמהלך המעקב.
למשתתפים עם מספר שיניים טבעיות בפה בין השנים 2012-2006 היה 0.40 ציון תפקוד קוגניטיבי גבוה יותר ושכיחות לליקויים קוגניטיביים נמוכה ב-3.27 נקודות אחוז בשנת 2016 מאשר למשתתפים עם אובדן שיניים מוחלט.
מסקנות
לדברי החוקרים, בהתחשב בתפקוד הקוגניטיבי בעבר שהוערך במספר נקודות זמן, שמירה על קיום שיניים טבעיות הייתה קשורה לתפקוד קוגניטיבי טוב יותר. ההשלכות המעשיות של המחקר הן, כי התערבויות למניעת אובדן שיניים עשויות להפחית את הנטל הקוגניטיבי המתדרדר בחברה מזדקנת.
Matsuyama Y. Time-varying exposure analysis of the relationship between sustained natural dentition and cognitive decline. J Clin Periodontol 2023; 50: 727-735