מחברי המאמר טוענים כי הבסיס לבעיות בנטייה להגיע לגילוי מוקדם של מחלות רבות הינו בכך שלמרות שמספר קטן מאוד של חולים יהנה מגילוי מוקדם של מחלות מסכנות חיים, רבים אחרים יסבלו מחרדה והשפעות שליליות של טיפול מיותר בבעיה שלעולם לא תטריד אותם. לכן לדעתם יש לבדוק אסטרטגיות המשמשות לאבחון מחלות נפוצות אך מוגבלות כגון מחלת העששת, באמצעות ניסויים קליניים אקראיים במטרה לחזק את הראיות לגבי השימוש בהן בטיפול הקליני היומיומי.
הם מסבירים כי בהתחשב בתרחיש האמור, היו חלוצים בהובלה של ניסויים קליניים על אסטרטגיות לאבחון עששת הנמצאות בשימוש בקרב ילדים. יוזמת הניסויים האלו לזיהוי עששת בילדים CARDEC)) החלה בבדיקת שתי אסטרטגיות אבחון בניסוי קליני אקראי (ולאחר מכן טיפול) לגילוי עששת בשיניים נשירות של ילדים בגיל הרך אשר כלל בדיקה חזותית המתבצעת לבד או במקביל בשילוב הערכה רדיוגרפית. הניסוי העיקרי השווה בין המשתתפים במחקר לשם גילוי התרחשות של התערבויות אופרטיביות חדשות במהלך שתי שנות מעקב. המחקר הנוכחי, המכיל ניתוחים משניים של הנתונים מהמחקר הראשי, נועד להעריך התערבויות שבוצעו ואת המהלך הקליני של משטחי הסגר והאזורים הפרוקסימליים של שיניים טוחנות נשירות בקרב ילדים שאובחנו לאחר שנתיים הן על ידי בדיקה חזותית והן בשילוב עם שיטה רדיוגרפית.
מטרה
המחקר נערך על מנת להשוות בין שתי אסטרטגיות האבחון לגבי ההשפעה הטיפולית, שיעור התוצאות החיוביות השגויות ואבחון יתר, וכן התרחשות של הטיה בזמן ההובלה (משך הזמן שבין גילוי המחלה המבוסס על קריטריונים ניסיוניים חדשים לבין הופעתה הקלינית). משטחי השיניים של שיניים טוחנות נשירות היוו את יחידות האנליזה, נעשתה הערכה של המהלך הקליני של משטחים שאובחנו כבריאים או עששתיים בנקודת הבסיס והחלטת הטיפול בוצעה על פי אסטרטגיית האבחון שהוקצתה. נעשה שימוש בהשוואת התוצאות שהושגו עם שיטות האבחון השונות לשם הערכת השפעת הטיפול והתוצאות החיוביות השגויות. המהלך הקליני של הטיפול שבוצע היה חשוב על מנת להעריך התרחשות של אבחון יתר וזמן ההובלה.
במאמר מוצג ניתוח משני של ניסוי קליני אקראי דו זרועי עם קבוצות מקבילות הקשורות לאסטרטגיית האבחון לגילוי עששת בקרב ילדים בגיל הרך. 216 ילדים (בגילאי 6-3 שנים) היו במעקב למשך שנתיים. כל משטחי השיניים אובחנו בבדיקה חזותית ובהמשך באמצעות הערכה רדיוגרפית. הטיפול בנקודת הבסיס נעשה בהתאם לתוצאות שהתקבלו בבדיקה החזותית שבוצעה כשלעצמה או בשילוב עם השיטה הרדיוגרפית, בהתחשב בקבוצה שהוקצתה. משטחי שיניים ללא צורך בשיקום, או כאלה ששוחזרו בתחילת המחקר, היו במעקב במשך שנתיים.
התוצאה אשר נבחנה במחקר הייתה התרחשות של כשל (נגע עששת חדש או צורך בהחלפת השיקום) במהלך תקופת המעקב. בקרב הילדים שהשתתפו במחקר אובחנו 4383 משטחים פרוקסימליים ואוקלוזליים של שיניים טוחנות נשירות שטופלו על פי אסטרטגיות האבחון האמורות ונמצאו במעקב במשך 24 חודשים. כאשר כל סוגי ההתערבויות הובאו בחשבון, הערכת צילומי הרנטגן שינתה את ההחלטה הראשונית שהושגה בבדיקה החזותית בכ-30 אחוזים מהמשטחים. עם זאת, רוב חילוקי הדעות התרחשו לגבי נגעים ראשוניים, בהם צילומי הרנטגן נטו להערכה פחותה. חילוקי דעות בין שיטות התרחשו בפחות מ-5 אחוז מכלל המשטחים, כאשר הנגעים נחשבו לכאלו הדורשים טיפול אופרטיבי. במקרים של חוסר התאמה, ההתערבויות שבוצעו בהתאם להנחיות התוצאות הרדיוגרפיות לא הציגו פחות כשלים לעומת אלו שנעשו בעקבות בדיקה חזותית בלבד.
לדברי החוקרים, נראה כי השימוש בצילומי רנטגן באסטרטגיית האבחון לגילוי עששת בקרב ילדים הביא נזק רב יותר מאשר תועלת עקב התרחשותן של תוצאות חיוביות שגויות, אבחון יתר והטיה בזמן ההובלה. מסקנותיהם הן, כי קשר סימולטני של בדיקה חזותית והערכה רדיוגרפית לזיהוי עששת בקרב ילדים בגיל הרך גורם לנזקים רבים יותר מאשר לתועלת, ולכן, בעת הפרקטיקה הקלינית הרגילה צריכה להתבצע בדיקה חזותית בלבד.
Pontes, LRA. Lara JS, Novaes TF, et al. Negligible therapeutic impact, false‑positives, overdiagnosis and lead‑time are the reasons why radiographs bring more harm than benefits in the caries diagnosis of preschool children. BMC Oral Health 2021; 168: 1-17. https://doi.org/10.1186/s12903-021-01528-w