מחלת סיוגרן (SjD) היא לדברי מחברי המאמר מחלה אוטואימונית כרונית שאינה מדבקת הפוקדת ≥0.01 אחוז מהאוכלוסייה בארצות הברית. SjD מסווג לפי זיהוי של ירידה בייצור דמעות ו/או רוק, פיתוח נוגדנים עצמיים ומחלה לימפוציטית מוקדית בתוך רקמת בלוטת הרוק ובקשר עם ממצאים משמעותיים בבלוטות. האטיולוגיה של מחלה זו הקיימת בעיקר בנשים מיוחסת לשילוב של גורמי רגישות גנטיים, שינויים בפרופיל ההורמונלי ו/או חשיפה כרונית לפתוגן. ברקמת בלוטות הרוק של חולי SjD זוהה בעבר נגיף הפטיטיס דלתא (HDV), אשר הוכח כמעורר פנוטיפים דמויי SjD – in vivo. וירוס הפטיטיס דלתא הינו מחולל מחלה זיהומית נדירה המוערכת כמשפיעה על 12 עד 72 מיליון בני אדם ברחבי העולם. כחבר במשפחת נגיפי Kolmioviridae, HDV הוא ה-RNA הלווייני הוויראלי היחיד (sat-RNA) הידוע כמדביק בני אדם. וירוס עוזר, כגון וירוס הפטיטיס B (HBV) נדרש להעברה ועטיפה, והטרופיזם של הרקמות של HDV מוכתב על ידי הטרופיזם של הוירוס העוזר. הזיהום המשותף עם HBV קשור לתסמינים מוגברים של הפטיטיס ויראלית, סיכון מוגבר לדקומפנסציה של הכבד ותאי הכבד. מאז גילוי HDV בשנות השבעים של המאה ה-20, הפתוגן הייחודי הזה נחקר בהרחבה בהקשר של הפטיטיס ויראלית. עם זאת, הגילוי האחרון של זיהום HDV ברקמה שאינה של כבד והקשר שלו עם התפתחות של תפקוד לקוי של בלוטות אקסוקריניות, מצביע על כך שעשויה להיות חשיבות רבה יותר ל-sat-RNA הזה ממה שהובן קודם לכן. במחקר קודם זוהו רצף HDV ואנטיגן ברקמת בלוטות רוק קטנות (MSG) של חולי SjD, אך הנוכחות וההשפעה של HDV הממוקם מחוץ לרקמת הכבד לא הוגדרו היטב.
מטרה
המחקר הנוכחי נערך על מנת לאפיין את הנוכחות וההשפעה של HDV ברקמה של בלוטות רוק קטנות בקרב חולים שאובחנו עם מחלת סיוגרן.
החוקרים שיערו שאם HDV משחק תפקיד בפיתוח של SjD, הרי שפרופילים של HDV עשויים להיות מתואמים עם הביטויים של המחלה. הם ביצעו מחקר רטרוספקטיבי בו אפיינו HDV בקבוצה של 48 דגימות של בלוטות רוק של חוליSjD , שנאספו בין השנים 2014 ל-2021. במסגרת המחקר נערכו ניתוחים של ביטוי אנטיגן HDV (HDAg), כולל סוג תא ולוקליזציה תת-תאית, והיברידיזציה מקומית של HDV RNA וניתוחים השוואתיים עם מאפיינים קליניים של SjD ושל צהבת נגיפית. HDAg זוהה בתאים המיואפיתליים הדוקטלים האצינרים והאדיפוזים של בלוטות הרוק ומוקם בגרעינים, בציטופלזמה ובמיטוכונדריה של התאים. היברידיזציה באתר זיהתה מיקום של RNA גנומי של HDV בגרעיני בלוטות הרוק. נמצא מתאם שלילי מובהק בין עוצמת HDAg לבין דלקת לימפוציטית מוקדית. בניתוח מחלות אוטואימונית נלוות ל-SjD נמצא כי לחולים עם SjD שאובחנו עם דלקת אוטואימונית של בלוטת התריס ו/או תת פעילות של בלוטת התריס היה ייצוג משמעותי יותר בקבוצה עם עוצמת ה-HDAg הגבוהה בהשוואה לקבוצות עם עוצמת HDAg השלילית והמתונה. לא זוהו קשרים משמעותיים בין HDAg הממוקם בבלוטות הרוק לבין אנזימי כבד או זיהום משותף ברור של HBV.
מסקנות
לדברי המחברים, במחקר הנוכחי נתקבל אישור כי מחוץ לכבד קיים מאגר כרוני של HDV הממוקם ברקמת בלוטות הרוק הקטנות, המושפעות מ-SjD בקבוצה עצמאית של שליש מחולי SjD. בנוסף, מחקר זה מתאר את הקיום המקומי המשותף הייחודי של HDAg עם מיטוכונדריה. לדעת המחברים, גילוי האנטיגן והרצף של HDV בתוך רקמת בלוטות הרוק הקטנות המושפעות מ-SjD והיעדר זיהום משותף נוכחי או בעבר של HBV מצדיק מחקר נוספת.
Hesterman MC, Furrer SV, Fallon BS, et al. Analysis of Hepatitis D virus in minor salivary gland of Sjögren's Disease. J Dent Res 2023. doi: 10.1177/00220345231186394